נכתב על ידי דוקטור עידן דוייב, וטרינר במרכז הוטרינרי רמת השרון והרצליה
פגיעה עצבית רדיאלית היא אובדן חלקי או מלא של תפקוד העצב הרדיאלי. עצב זה נובע מעצבי עמוד השדרה הצוואריים (C7, C8,) ועצבי בית החזה (T1 ו-(T2. תפקידו המוטורי הוא לאפשר התכווצות של שרירי כף היד (הקרפוס), המרפק ומפרקי האצבעות. העצב הרדיאלי גם מעביר מידע חושי מעור כפות הרגליים הקדמיות.
פגיעה עצבית רדיאלית נגרמת בדרך כלל מטראומה, כגון טראומה קהה (תאונת דרכים למשל) או טראומה חודרת (פצע ירי). פגיעה בעצב יכולה לייצג נזק נלווה, כפי שמתרחש עם שברים סמוכים. סיבות נדירות כוללות קריש דם או גידול בחוט השדרה הפלקסוס הברכיאלי (עצבוב בית השחי) או עצם הזרוע.
פגיעה בעצב יכולה להתרחש בכל מקום במסלולו. התפקוד החושי ו/או המוטורי עלולים להיפגע. פגיעה מלאה בברכיאל פלקסוס (C7-T1) כתוצאה ממתיחה חמורה של הגפה הקדמית או טראומה לעצם השכמה משפיעה לרוב על שורשי העצבים המוטוריים של העצב הרדיאלי. פציעות בעצב הרדיאלי מטראומה ישירה או בקשר עם שברים של עצם הזרוע יכולים להשפיע על עצבים הרחק מאתר הפציעה.
תוארו שלושה שלבים של נזק עצבי היקפי. בחומרה הנעה בין הפחות לחמור ביותר: נוירופרקסיה, אקסונוטמזיס ונוירוטמזיס. נוירופרקסיה היא אובדן חולף של תפקוד עצבי משני לחסימת הולכה, ולעיתים נזק לשכבה העוטפת את העצב (שכבת המיאלין). Axonotmesis נובע משיבוש מוחלט של האקסון ונדן המיאלין. המסגרת התומכת הכוללת פרינאוריום ואפינאוריום נותרה ללא פגע, כך שחזרה לתפקוד היא לרוב סבירה. Neurotmesis היא הצורה החמורה ביותר של פציעה. גוף תאי העצב מנותקים מהאקסון, מעטפת המיאלין ומהמסגרת התומכת. נזק עם neurotmesis הוא בדרך כלל קבוע והחלמה לא סבירה ללא התערבות כירורגית.
ברוב המקרים האבחנה של פגיעה עצבית רדיאלית מבוססת על ממצאי בדיקה גופנית ונוירולוגית.
ממצעים אופייניים הם חולשה וחוסר יכולת לשאת משקל על הגפה הקדמית. למרבה המזל, נזק לעצב הוא בדרך כלל חד צדדי. מקרים דו-צדדיים נדירים מרמזים על מעורבות של חוט השדרה.
רדיוגרפיה: צילומי רנטגן מסמנים אם פגיעה בעצב הרדיאלי היא משנית לשבר/פציעה של עצם ארוכה, או לפריקת מפרקים.
רדיולוגיה מתקדמת: הערכה אולטרסאונוגרפית או בעזרת הערכת תהודה מגנטית (MRI) של העצב הרדיאלי אינה מבוצעת באופן קבוע בבעלי חיים, אך קיימים מספר מחקרים באנשים המתארים כיצד להשתמש ולבצע הערכה זו במקרים של נזק עצבי רדיאלי טראומטי.
בדיקות אלקטרודיאגנוסטיות: ניתן לבצע בדיקות אלקטרודיאגנוסטיות כדי לקבוע בצורה מדויקת יותר את המיקום לאורך העצב הרדיאלי בו התרחש הנזק. בדיקות כאלה כוללות אלקטרומיוגרפיה; מהירות הולכה עצבית מוטורית ותחושתית; הערכת פוטנציאל הגב של חבל חוט; ובדיקת גלי F.
ביופסיה/היסטופתולוגיה: ביופסיה של העצב הפגוע מבוצעת רק לעתים נדירות, ניתן לראות בה דרגות שונות של ניוון מיאלין, בהתאם לחומרת הפציעה.
כל גזע, גיל או מין של כלב יכולים להיות מושפעים.
סימנים קליניים
החולה עלול להראות חולשה או שיתוק של שרירי הפשיטה(אקסטנסיה) של מפרק כף היד (הקרפוס), המרפק ומפרקי האצבעות (הפלנגות). בעל החיים אינו מסוגל לשים משקל מלא על הגפה הקדמית הפגועה. הגפה נראית שמוטה כשהמרפק שמוט או מכופף. יתכן גם כי הגפה תגרר לאורך הקרקע, וטראומה משנית לגב הכפה היא שכיחה.
ממצאים קליניים:
אבחון
אלקטרומיוגרפיה של שריר (EMG) פוטנציאל דנרבציה קיימים
אלקטרופיזיולוגיה של רקמת עצבים, מהירות הולכה עצבית גירוי חשמלי חסר
טיפול
קיימים מספר סוגים שונים של טיפול בפגיעות עצביות היקפיות בבני אדם. הם כוללים תיקון כירורגי של העצב הפגוע; שחזור עם פלאפ של עצב חופשי. גירוי חשמלי כדי לאפשר צמיחה מחודשת וריפוי עצבים. ניסיון מועט דווח בכלבים עם טכניקות אלו. אם נזק עצבי הוא תוצאה ישירה של שבר עצם, אזי יש לבצע תיקון שבר. ניתן גם לבצע ארטרודיזיס עם פלטינה הגורמת ליישור של כף הרגל.
טיפול תומך
שיקום גופני מומלץ לשמירה על גמישות השרירים המפרקים, וטווחי התנועה. פיזיותרפיה חשובה מאוד להקלת החזרה לתפקוד. ניתן להשתמש בנעלים או גרביים כדי להגן על הכפה ולמנוע יצירת פציעות בגפה. אם תפקוד העצבים אינו חוזר ו/או מתרחשת פציעה עקב גרירה ניתן לשקול קטיעה של הגפה הקדמית.
ניטור ופרוגנוזה
מעקב אחר טראומה משנית ופצעים בגב הכפה, וסימנים של יצירת מומים עצמיים על ידי בעל החיים. האחרון נפוץ ביותר כאשר נעדרת תחושת הכאב. צמיחה מחודשת של האקסונים מתרחשת בקצב של 1 מ"מ ליום במערכת העצבים ההיקפית. כל עוד הגפה מגיבה לתגובת כאב הפוטנציאל לחזרה לתפקוד הוא סביר עד טוב. אם תחושת הכאב נעדרת, במיוחד אם היא נשארת נעדרת במשך 4 שבועות או יותר לאחר הפציעה, הפרוגנוזה לחזרה לתפקוד נמוכה.
למידע נוסף ומענה על שאלות:
מרכז וטרינרי רמת השרון
03-5403368