מידע

מאת : סופי קוזנצוב, אסיסטנטית במרכז וטרינרי רמה"ש

 

ספירוצרקה לופי (Spirocerca Lupi) קיבלה את שמה בישראל – "תולעת הפארק"  היא תולעת שאורכה בנקבה כ-7 ס"מ וצבעה אדום, זכר באורך של 3 ס"מ. כלבי בית וכלבים אחרים נחשבים המארחים העיקריים והם אלו שנדבקים בטפיל.

 

תפוצה של תולעת הפארק בעולם :

 

תולעת הפארק נפוצה באזורים עם אקלים חם וניתן למצוא אותה באפריקה, המזרח התיכון, דרום אמריקה ודרום מזרח אסיה.

 

האם תולעת הפארק קיימת בכל הארץ :

 

מרבית המקרים של תולעת הפארק אובחנו במרכז הארץ (תל אביב והסביבה) , עם זאת, אובחנו מקרים באזורים כמו באר שבע, ירושלים, חיפה הקריות ואפילו נהריה.
גזעים שיותר נפגעים מהטפיל  הם כלבים מגזעים גדולים הנוטים לאכול שטויות בחוץ, בעקבות זאת, לברדורים הם אחד הגזעים בהם המחלה יותר נפוצה.

 

כיצד מועברת תולעת הפארק :

 

התולעת מטילה ביצה בוושט הכלב שאחר כך מופרשת דרך הצואה, בשלב זה הצואה עם הביצה נאכלת על ידי חיפושית זבל בה בוקע הזחל של תולעת הפארק.
כלב יכול להידבק במחלה ע"י אכילת חיפושית הזבל או ע"י אכילת בעל חיים אחר אשר אכל את החיפושית או צואתה.
החיפושית העיקרית שמעבירה את התולעת בישראל נקראת Onthophagus Sellatus .

 

כיצד תולעת הפארק גורמת נזק לגוף הכלב :

 

• פגיעה בוושט – בוושט הכלב נוצרת גרנולומה שזהו אזור של תגובה דלקתית הנוצר ע"י הגוף סביב המקום בו התולעת חיה. כמו כן, פגיעה בדופן הוושט יכולה להוביל לדליפה של מזון אל תוך בית החזה ולגרום לזיהום חמור.
• סכנת מוות פתאומית – בזמן נדידת התולעת באבי העורקים נגרמים נזקים או מפרצות. הנדידה גורמת לחולשה של דופן העורק הגדול ביותר בגוף, יכולה לגרום בסופו של דבר לקרע.
• נדידה לאיברים פנימיים – ידועים מקרים של נדידה של התולעת ל "אזורים לא נכונים" כגון הריאות, המעי או הכליות ולגרום לנזק.
• שיתוק בשל נדידת תולעת הפארק לחוט השדרה
• גידולים סרטניים – ידוע שלאחר זמן של המצאות הגרנולומות בוושט הכלב הן יכולות להפוך לגידול סרטני. אם לא נראות גרורות ניתן לנסות לנתח את הכלב ולהוציא את הגידול אך מדובר בניתוח מסובך ובמקרים רבים המצב מאובחן לאחר שליחת הגרורות לשאר חלקי הגוף ומסיבה זו, הניתוח כבר לא יהיה רלוונטי בעקבות התפשטות הגידול לשאר חלקי הגוף.
• פגיעה בעצמות – תגובה של עצמות הרגליים בשל נוכחות של מסה בבית החזה.
• פגיעה או תגובה ונפיחות בבלוטות הרוק – לעיתים רואים גם ריור בשל כך.

 

מהם הסימנים אותם רואים בכלב הנגוע :

 

• פליטה של מזון – סימן עיקרי לתולעת הפארק.
• ירידה במשקל
• קושי בבליעה
• חוסר תיאבון ואכילה
• חולשה
• ריור מוגבר
• צליעה או הליכה בחוסר שיווי משקל – אם יש מעורבות של חוט השדרה או עצמות הרגליים.

 

אם הנכם רואים את אחד מסימנים אלא, אנא צרו קשר עם המרפאה בדחיפות!

 

כיצד מאבחנים האם הכלב נגוע בתולעת הפארק :

 

סימנים קליניים שתוארו, בעיקר בכלבים הידועים שאוכלים צואה או "זבל" מהרחוב.

 

בדיקת צואה – מציאת ביצים בצואה מאשרת הדבקה בתולעת הפארק אך אם לא מוצאים ביצים, אין זה שולל את ההדבקה.

 

צילומי בית חזה – ניתן לראות התעבות או מסה באיזור הוושט (במקרים מתקדמים לראות כבר גרורות של הגידול). לעיתים רואים תגובה של החלק התחתון של עצמות עמוד השדרה במעין גשר בין החוליות. לעיתים נדירות יותר רואים הסתיידות באבי העורקים.

 

צילומי רגליים – במקרים של צליעות ניתן לראות לעיתים תגובה של רקמות העצם של הרגליים, מצב הגורם לעיבוי שלהן.

 

אנדוסקופיה – זוהי הדרך הטובה ביותר לאשר או לשלול נוכחות של תולעת הפארק בוושט הכלב.
במקרים מתקדמים ניתן לראות את הגידול ולקחת ממנו ביופסיה.

 

טיפול ומניעת תולעת הפארק:

 

ההמלצה כיום היא לתת טיפול מונע בתרופה הנקראת "דורמקטין" ("דקטומקס") כל שלושה חודשים. חשוב להבין כי זהו אינו חיסון אלא טיפול מונע. הטיפול יכול להפחית את רמת וחומרת ההדבקה אך אינו מונע אותה לחלוטין.

 

לכלבי קולי, שלטי, רועה אוסטרלי וגזעים נוספים חומר זה עלול להיות מסוכן ולכן יש לעשות בדיקת דם לרגישות לחומר הפעיל לפני הטיפול. 

 

במקרים בהם כבר אובחנה הדבקה, ניתן טיפול באותו חומר במינון כפול כל שבועיים, לפחות שישה טיפולים, לאחר מכן מומלץ לחזור על בדיקת אנדוסקופיה בכדי לבחון האם יש צורך להמשיך לטפל (חלק מהמקרים דורשים טיפול ארוך טווח)

 

מניעה נוספת של תולעת הפארק היא איסוף צרכים למניעת הפצת המחלה, חינוך הכלב להימנע מאכילת צואה וזבל או שימוש במחסום פה.

 

למידע נוסף,
אנא צרו קשר
מרכז וטרינרי רמת השרון והרצליה.
03-5403368