מידע

מאת: ד"ר ערן גרין - וטרינר, מרכז וטרינרי רמת השרון

לפני מספר ימים קיבלנו טלפון מבוהל במרפאה: "הכלבה שלי רועדת ומפרכסת כולה. ככל הנראה אכלה רעל". בירור קצר העלה כי יום קודם היה בבית הגנן, שפיזר רעל כנגד חלזונות בגינה. לבעלים ניתנה הנחיה להגיע למרפאה מהר ככל האפשר.
במרפאה – הכלבה נראתה 'מנותקת': ערנית, אך לא מגיבה לסביבתה. כל חלקי גופה רעדו בחוזקה, ללא יכולת ללכת או להניע את איבריה באופן רצוני. מדידת חום הראתה חום גוף גבוה מאוד (42 מעלות צלזיוס!). מיד הוחל בטיפול שמטרותיו העיקריות היו: קירור מיידי של הכלבה והורדת טמפרטורת גופה והפסקת הרעידות (שהן הגורם לעליית הטמפרטורה).

 

 

רעל כנגד חלזונות – מה זה בכלל?
מתאלדהיד הינו החומר הפעיל ברוב תכשירי הרעל כנגד חלזונות. הרעל משמש להדברת חלזונות וחשופיות הנפוצות מאוד בגינות בעונות מסוימות. מדובר בחומר מסוכן ביותר בעבור כלבים ושאר בעלי חיים, לרבות בני אדם. כמות קטנה ביותר עלולה לגרום למותו של הכלב (כפית של רעל עלולה להרוג כלב במשקל 5 ק"ג). הרעל מגיע, בדרך כלל, בצורה של כופתיות קטנות, העלולות להזכיר בצורתן מזון כלבים. על מנת להפכו לאטרקטיבי יותר בעבור החלזונות, מוסיפים לו בד"כ חומרי טעם, שעשויים למשוך את הכלבים. הרעל עשוי להגיע גם בתצורה נוזלית או גרגירית. במקרים כאלה כלב עלול לדרוך ברעל ולאחר מכן ללקק את כפותיו או לאכול מעט אדמה המכילה רעל.

 

סימני ההרעלה: וטרינר הרצליה
היות ומדובר בחומר רעיל ביותר לכלב, סימני ההרעלה יופיעו זמן קצר לאחר בליעת החומר. עיקר הסימנים עצביים: רעד שרירים חריף, העלול להיות מלווה בפרכוסים ובעוויתות. היפראסטזיה (גירוי יתר של הכלב – מגיב בעצמה לכל גירוי קל), ראש הכלב מתוח בחוזקה לאחור. רעד השרירים גורם לעליה דרמטית בחום הגוף (היפרתרמיה), המובילה לנזקים בלתי הפיכים ('מכת חום'). בשל כך יש חשיבות קריטית לטיפול מהיר שיגרום להפסקת הרעידות ולירידת טמפרטורת הגוף.

סימנים נוספים: נשימות מהירות ושטחיות.
קצב לב מוגבר.
תתכננה הקאות עם תוכן בעל ריח מסריח-חמצמץ.
בשל מהירות הופעת הסימנים חשוב להגיע לוטרינר בהקדם האפשרי. דקות עלולות לחרוץ את גורל הכלב לחיים או למוות! מומלץ להביא דגימה מהחומר החשוד. כמו כן, במידה והכלב הקיא, מומלץ להביא תוכן קיבה, אותו יוכלו לשלוח לבדיקה טוקסיקולוגית במידת הצורך (מסייע באבחון במקרים בהם לא ברור מה הוביל להרעלה).

 

 

טיפול וטרינרים
למתאלדהיד אין חומר נוגד (אנטידוט) שניתן לתת במקרה של הרעלה.
עיקר הטיפול הינו בעצירת הרעידות והסימנים העצביים והורדה מהירה של טמפרטורת הגוף.
לעצירת הרעידות יינתנו חומרים מרפי שרירים. במקרים רבים, בשל חומרת הרעידות, חומרים קונבנציונליים לא יספיקו ויהיה צורך לטשטש את הכלב לשעות ואף לימים. לאחר טשטוש הכלב תבוצע שטיפת קיבה שמטרתה לסלק ממערכת העיכול כמות גדולה ככל הניתן של רעל. לאחר שטיפת הקיבה יחדיר הוטרינר פחם פעיל לקיבתו של הכלב. זהו חומר סופח רעלים שמטרתו לספוח את יתרת החומר שנותרה במערכת העיכול. עירוי נוזלים ורידי יסייע לסלק את הרעל מהגוף וכן לקרר את גופו של בעל החיים. במקרים בהם חלה פגיעה מערכתית בשל הרעידות וחום הגוף הגבוה (נזק כלייתי, אצידוזיס וכו) יוענק טיפול נקודתי נוסף, לפי הצורך.
כאמור, ברוב המקרים יאושפז בעל החיים למספר שעות/ ימים, בחלקן ישאר מורדם. ביתרת הזמן יש לעקוב באופן קפדני אחר קצב התאוששות הכלב וחזרתם של סימנים קליניים.

פרוגנוזה/ סיכויי החלמה:
אחוזי ההצלחה נגזרים משני פרמטרים עיקריים: כמות הרעל שנאכל ע"י הכלב ומהירות ההגעה לוטרינר ותחילת הטיפול. ככל שתמהרו להגיע לוטרינר, כך יגברו סיכויו של הכלב לשרוד. מנגד, כלב שלא יטופל, ימות, כמעט בודאות, תוך שעות מרגע אכילת הרעל!

 

מניעה, מניעה, מניעה!
כמו במקרי הרעלה רבים, מניעת חשיפה או הגעה לחומר הרעיל הינה הדרך הטובה ביותר להבטחת שלומו של כלבכם. הדבר נוגע לאופן השימוש ברעל (האם בכלל מומלץ לפזר רעל שכזה בסביבה נגישה לכלבים ולילדים), מקום השימוש (אם כבר להשתמש – יש להקפיד שהרעל יפוזר במקומות אליהם אין סיכוי שהכלב יגיע) ובאופן אחסון הרעל (אחסון במקום בטוח אליו אין גישה לכלבים וילדים).
זכרו! הרעל מסוכן מאוד גם לבני אדם.

 

 

ונחזור לכלבה:
עם הגעתה הוחדר קטטר ורידי והוחל מתן נוזלים מקוררים לוריד בקצב גבוה. במקביל ניתנו זריקות של ואליום וחומר הרגעה נוסף לוריד, שהקלו רק במעט, אולם הכלבה עדיין רעדה ופרכסה באופן חמור. היות ולא הגיבה לחומרי ההרגעה הקונבנציונליים הורדמה הכלבה וניתן לה חומר מרפה שרירים מיוחד, אליו הגיבה יפה: רעידות השרירים פסקו וחום גופה ירד. אז גם בוצעה שטיפת קיבה במהלכה הוצאה כמות גדולה מאוד של רעל מהקיבה.
הכלבה נשארה מורדמת ליממה, ולאחריה הוערה בהדרגתיות. ביומיים שלאחר מכן הייתה מעט אפאטית ומבולבלת, התקשתה בהליכה ונראתה מנותקת מסביבתה, אולם בימים שלאחר מכן, בהדרגה, שבה לתפקוד מלא
בביקורת שנערכה לאחר 4 ימים נראתה במצב מצוין.

אין ספק שהתגובה המהירה של הבעלים, האבחון הנכון (הבעלים ידעו להצביע במדויק על הרעל כעל מקור ההרעלה) והטיפול המתאים הצילו את חיי הכלבה!