פריצת דיסק בכלבים - הסבר וטיפול
03-5403368

מידע

כתבות

פריצת דיסק בכלבים - הסבר וטיפול

פריצת דיסק בכלבים - הסבר וטיפול

מאת: ד''ר קיריל סקומורובסקי, DVM, BSC, וטרינר, מרכז וטרינרי רמת השרון

 

מבנה עמוד השדרה

עמוד השדרה מורכב מחוליות. לחוליות יש גוף וקשת.

 

 

כאשר החוליות מסודרות בשורה, הקשתות שלהן יוצרות תעלה שדרכה עובר חוט השדרה. בין כל


שתי חוליות יש דיסק בין חולייתי. הדיסק הבין חולייתי מורכב ממעטפת סיבית וגרעין דמוי ג'לי.

 

 

 

מחלת דיסק בין חולייתי

ישנם שלושה סוגים של מחלה או פריצת דיסק בין-חולייתית: (1) פליטה של גרעין הדיסק המסויד), (2) בליטה של מעטפת הדיסק, (3) פליטה מהירה מאוד

של הגַרעִין הלא מסויד.


מחלה מסוג 1


זו מחלת דיסק הנפוצה. הסיבה היא ניוון והסתיידות של גרעין הדיסק (בדרך כלל עקב נטייה גנטית) הגורמת לגרעין הדיסק להיות גרגירי ולא ג'לי. הוא מאבד את

היכולת לשנות באופן חלק את צורתו ובשלב מסוים מפעיל לחץ חד על מעטפת הדיסק ופורץ דרכה.

 

המקום בתעלת השדרה מוגבל, אין לחוט השדרה איפה לזוז, לכן החומר של גרעין הדיסק דוחס את חוט השדרה. אם רק כמות מזערית של חומר הגרעין פורצת

לתעלה, אז הלחץ נמוך ומלווה רק בכאבי גב. תסמינים אופייניים במקרה זה הם גב כפוף, סירוב לקפוץ לספות, לעלות לאוטו, לטפס במדרגות.


ככל שכמות החומר של גרעין הדיסק בתעלת השדרה עולה, הלחץ על חוט השדרה עולה, ואותות עצביות מהגפיים למוח וחזרה עוברים פחות ופחות טוב. דבר זה

מוביל לראשונה לחולשה ולגרירת הגפיים, לחוסר יציבות בהליכה. לאחר מכן החיה לא יכולה לעמוד, אחר כך נאבדות תנועות גפיים שרירותיות. אם הנזק הינו

מקסימלי, נעלמת הרגישות לכאב עמוק.*


* בבדיקת כאב עמוק חשוב לשים לב על תגובה מודעת של בעל החיים לגירוי כואב, כלומר בכי, נסיון לנשוך, או לפחות סיבוב ראש לכיוון הגירוי; ואילו נסיגת גפה

הינה תגובה לא מודעת ואינה אומרת דבר על שלמות חוט השדרה.


שני דברים חשובים לגבי מחלה זו:


1. גם אם רק חלק קטן של גרעין הדיסק פרץ והתסמינים קלים, מעטפת הדיסק כבר נפרצה, ובכל רגע, מכל תנועה יכולה לקרות פריצה נוספת של חומר הגרעין, מה

שיוביל להחמרה בתסמינים. כדי להפחית סיכון זה, מומלץ שחיה תישאר חסרת תנועה ככל האפשר למשך 1-2 חודשים. האפשרות הטובה היא כלוב: בעל החיים

מוחזק בכלוב כל היום, מביאים לשם אוכל ומים, נושאים אותו על הידיים החוצה לעשות צרכים (ללא ריצות, משחקים וכו'), ומיד אחרי זה מחזירים אותו לכלוב.


2. הסתיידות מתרחשת לא בדיסק אחד, אלא בדיסקים רבים, ועד 10 דיסקים עשויים להיות בעלי נטייה למחלה זו. אם זה קרה היום לדיסק אחד, אז מחר, בעוד

חודש, בעוד שנה או בעוד חמש שנים - זה יכול לקרות לכל דיסק אחר. למניעת תופעה זו בכל הדיסקים הרגישים, מומלץ לבצע ניתוח מניעתי (פנסטרציה), במהלכו

חותכים את מעטפת הדיסק בצד המנוגד לחוט השדרה ומוציאים את גרעין הדיסק.


אבחון


על מנת לבצע אבחנה מדויקת של מחלה זו, יש צורך לבצע בדיקת MRI או CT. בעבר גם השתמשו בבדיקת מיאלוגרפיה אבל היום בדיקה זאת פחות משומשת.

הבדיקות האלה נעשות בהרדמה מלאה (אכן לא עמוקה וקצרת תווך) והן לא כל כך זולות.


ניתן גם לבצע צילום רנטגן פשוט. אבל הבעיה היא שהסחוס שקוף לקרני רנטגן, ולכן הדיסק הבין חולייתי, בין אם הוא במקומו ובין אם לא, אינו נראה בצילומי רנטגן.

אם גרעין הדיסק מספיק מסויד, אז כן רואים אותו. עם זאת, נוכחות של דיסק מסויד מעידה רק על נטייה שלו למחלה, אך אינה מעידה אם הוא אכן פרץ. וגם אם

נראה שהחומר המסויד נמצא בתעלת השדרה, וגם נראה שהמרווח בין שתי חוליות סמוכות הצטמצם (סימן שחלק מהדיסק עזב את המקום), זה לא אומר שהפריצה

היא זאת שגורמת לבעיה כרגע ולא התרחשה לפני זמן רב ואולי אפילו עברה ללא תשומת לב של הבעלים (זה גם קורה). לכן צילום רנטגן פשוט יכול רק לחזק או

להחליש חשד למחלת דיסק, אך אינו יכול לשמש בסיס לאימות או הכחשה של החשד.


עם זאת, ברוב המקרים ניתן לבצע אבחנה מוקדמת על סמך תסמינים אופייניים ונטייה של הגזע והגיל.


טיפול


הטיפול במחלה זו תלוי בחומרת התסמינים, דינמיקה שלהם, ובכמה היבטים נוספים (יכולות כספית של הבעלים, ציוד ויכולות טכניות של המרפאה, מחלות נלוות

וכו'). במקרה של תסמינים קלים מספיקה רק הגבלת תנועה. במקרים חמורים יותר או כשתסמינים מחמירים מהר, מומלץ לעשות ניתוח. בדרך כלל, מבוצע ניתוח

המילמינאקטומיה (הסרת חלק מקשת החוליות) והוצאת של חומר הדיסק שנפרץ לתוך תעלת השדרה. חשוב להדגיש שככל שהניתוח מבוצע מוקדם יותר, כך

הסיכויים שהוא יעזור גבוהים יותר (הספירה היא בשעות, ולא בימים ושבועות). לכן, הגישה "לעקוב ולראות אולי יעבור לבד, ואם לא, אז נעשה את הניתוח" היא

שגויה מיסודה.


מלבד הגבלת תנועה במקרים קלים וניתוח במקרים יותר קשים, אין אמצעי טיפול אמתיים נוספים. לכל שאר התרופות אין הוכחות ליעילותן, או אפילו יש עדויות

לחוסר יעילותן.

 

נפיצות

מחלת דיסק מסוג 1 שתוארה לעיל, אופיינית לגזעים המכונים כונדרודיסטרופיים, כלומר, גזעים עם התפתחות לקויה של רקמת סחוס: תחש, פג, פקינז, בולדוג

צרפתי, כלבי באסט, קוקר ספנייל, ביגל ועוד. ברוב המקרים היא מופיעה בגיל 4-6 שנים, אך יכולה להופיע גם בגיל שנתיים וגם בגיל 13.

 


מחלה מסוג 2

בכלבים מגזעים גדולים מחלות דיסק פחות נפוצות ומופיעות יותר בגיל מבוגר (10-11 שנים). בנוסף למחלת דיסק מסוג 1, מופיעה להם גם מחלה מסוג 2. במחלה

מסוג 2 אין פריצה פתאומי של חומר גרעיני דרך מעטפת הדיסק, אלא בליטה הדרגתית של המעטפת עקב היחלשות סיביה.

שלא כמו במחלה מסוג 1, במחלה מסוג 2 מפתחים תסמינים באיטיות, לעתים קרובות במשך מספר חודשים. מסיבה זו, כדאיות ההתערבות הכירורגית נותרת

מוטלת בספק.

 

מחלה מסוג 3

בנוסף, בכלבים בינוניים וגדולים, עקב פגיעה או סתם מפעילות גופנית, יכולה להופיע מחלה מסוג 3, כלומר פליטה חריפה של חומר גרעין הדיסק לא מסויד דרך

המעטפת הסיבית אל תעלת השדרה. בהיותו כמעט נוזלי, החומר של הגרעין פוגע בחוט השדרה רק בשנייה הראשונה, ומיד אחרי זה הוא מתפשט לאורך תעלת

השדרה ובהמשך אינו דוחס את חוט השדרה. לכן, ניתוח במקרים כאלה מיותר לחלוטין, לא משנה עד כמה התסמינים חמורים.

 

 

לפרטים נוספים צרו קשר עם המרכז הוטרינרי רמת השרון והרצליה 03-5403368