מידע

מאת ד"ר הגר גור וטרינרית מרכז וטרינרי רמת השרון

בכל מקרה שהכלב בלע משהו שעלול לסכן אותו, נעדיף לגרום הקאה במידה וזה אפשרי. תמיד עדיף שהגורם המזיק ייפלט מהגוף לפני שהספיק לגרום לנזק מאשר לטפל בנזקים שכבר נגרמו.

מה עלול לגרום לנזק בבליעה?
חומרים כימיים (תרופות, רעלים, חומרי הדברה)
מזון שרעיל לכלבים (ענבים, שוקולד)
צמחים רעילים / בעלי חיים רעילים (דקל ננסי, דג אבו נפחא)
חפצים (כמעט כל חפץ שאפשר לחשוב עליו. דוגמאות מובילות – פרטי לבוש, צעצועים, שקיות, אבנים).
במקרה של הרעלה היכולת שלנו כוטרינרים לטפל בכלב אחרי ספיגת החומר הרעיל בגוף היא מוגבלת (כמובן בתלות בסוג החומר שנבלע ובכמותו). לא לכל רעל יש אנטידוט ולא תמיד אפשר להציל את הכלב. ולכן מניעה היא הטיפול היעיל ביותר – אם נצליח למנוע מהחומר הרעיל להיספג אזי לא נגיע למצב של פגיעה במערכות הגוף. במקרים של הרעלה נרצה לעורר הקאה בסמיכות זמנים רבה ככל האפשר למועד הבליעה. כאשר מופיעים סימנים זה כבר יהיה מאוחר מדי לעורר הקאה.
במקרה של בליעת גופים זרים החשש הוא מחסימת מעיים או מפציעה של רירית מערכת העיכול, עד ניקוב שלה. ככל שהחפץ חד יותר, מחוספס יותר או עשוי מחומר שעלול לגרום לגירוי כימי – כך הסיכון לפציעה / חירור של הרירית גבוה יותר. פציעה כזו מובילה לדלקת מקומית וזו בתורה עלולה להביא לניקוב המעי או הקיבה. במקרה של ניקוב (פרפורציה), חידקים יוצאים אל חלל הבטן וגורמים לפריטוניטיס (זיהום של חלל הבטן) – מצב שהוא מסכן חיים.
ככל שהחפץ גדול וקשיח יותר, הסכנה לחסימה מוחלטת של מערכת העיכול גדלה. במקרה כזה הכלב ירגיש מאד לא טוב, יפסיק לשתות ולאכול והתוצאה עלולה להיות התייבשות, התפשטות רעלים וחידקים ממערכת העיכול לשאר הגוף, ולהגיע עד פרפורציה – כל הנ"ל סיבוכים שעלולים להסתיים במוות.
ולכן גם בבליעת גוף זר יש חשיבות לזמן בו נעורר הקאה. ככל שנעשה זאת סמוך יותר למועד הבליעה, נוכל למנוע את הסיבוכים האפשריים. כאשר הגוף הזר כבר התקדם לאורך מערכת העיכול ונתקע באיזור עמוק יותר בתוכה, כמובן שאין טעם לעורר הקאה.

לוחות זמנים

כלל האצבע הוא – כמה שיותר מהר.
הקאה יש טעם לעורר כאשר הגוף הזר נמצא בקיבה ולא התקדם הלאה למעי. בד"כ מדובר על כמה שעות מרגע הבליעה. לעתים נדירות הגוף הזר יחכה בקיבה ימים או אפילו שבועות. ככל שעובר יותר זמן מרגע הבליעה, נעשה צילום או אולטרסאונד להעריך את מיקום החפץ שנבלע. אם הוא כבר עבר את הקיבה – אין טעם לעורר הקאה וננסה להוציא אותו בדרכים אחרות, שהן כמובן פולשניות יותר.

איך זה נעשה בפועל
יש כמה חומרים העומדים לרשותינו.
חלקם ניתנים בהזרקה לשריר, חלקם כטיפות עיניים, חלקם במתן לוריד. חלק מהחומרים גורמים לטשטוש רב למשך מספר שעות אחרי המתן. חלקם אינם רצויים למתן בקרב גזעים מסויימים. לכן הוטרינר יחליט מהו החומר המתאים ביותר לכלב בהתאם לנסיבות. ברוב המקרים החומר מתחיל לעבוד תוך דקות ספורות. לפעמים צריך לתת תוספת מהחומר, עד שמתחילה ההשפעה. כשההקאה מתחילה, נראה בד"כ רצף של הקאות.
הכלב יישאר בקרבת המרפאה לאחר קבלת החומר, והצוות הרפואי יבחן את הקיא בתקווה לראות את הגורם המזיק בתוכו. נעריך את מצבו של הכלב והאם יש צורך לתת חומר נוגד הקאות לפני שהולך הביתה.
ההקאות יכולות להמשיך מספר שעות, ולכן אין לתת לכלב מזון לפחות שעתיים לאחר קבלת החומר.

מתי לא נעורר הקאה
כאשר יש סיכון שההקאה תגרום לנזק לושט, עקב סוג/ צורת / חומר הגוף הזר.
כאשר הגוף הזר הוא מאד חד (למשל מחט) – החוד עלול להיתקע בדרך החוצה ולגרום לניקוב של הושט או הלוע.
חפץ מאורך – ייתכן שייתקע בדרך החוצה במנח הרוחבי, לא יצליח לצאת דרך צינור הושט ויגרום טראומה לרירית.
חומר קורוסיבי – עלול לפגוע ברירית הושט
כאשר בעל החיים אינו בהכרה הוא עלול לשאוף את הקיא, ואז יש סכנה לדלקת ריאות שאיפתית.

ומה אחרי?
במקרה של רעלים, אין באפשרותנו לדעת שאכן כל הרעל הוקא ותמיד יש חשש שחלק ממנו כן נספג. אז ליתר בטחון מקובל לתת גם נוזלים ו/או חומרי סיכוך ייעודיים, כדי לזרז את פעילות מערכת העיכול ובתקווה שכך גם את פליטת הרעל שנותר בתוכה. בנוסף, פעמים רבות ניתן פחם פעיל שהוא חומר בעל יכולת לספוח רעלים. במקרה של רעל עכברים ניתן ויטמין K שיכול למנוע את הסיבוכים הקטלניים שלו.
במקרה של גוף זר, היה והגוף הוקא בשלמותו – אין צורך בטיפול נוסף. היה והוא יצא באופן חלקי (כי הכלב לעס אותו ופירק אותו לחתיכות, למשל) – נחזור על הדמיה כדי להעריך כמה ממנו נשאר בגוף והיכן ממוקם.
במקרה שנשארו חתיכות קטנות, לא חדות או עשויות מחומר מסוכן – אפשר יהיה לעקוב אחרי המעבר שלהן במערכת העיכול, עד יציאה שלהן בצואה תוך 48 שעות.
מה עושים במידה ועידוד ההקאה לא הצליח או שלא ניתן לעודד הקאה?
זה מאד תלוי במה שנבלע. במידה ומדובר בגוף זר שיש סיכוי שייצא באופן עצמאי בצואה – נבקש מהבעלים להיות במעקב הדוק אחרי הכלב – תיאבון, מתן צרכים, הקאות ומצב רוח, ולחפש בכל מתן צואה אם הגוף הזר יצא בה.
במידה ומדובר בגוף זר שאין אפשרות שייצא בצואה או שכבר נתקע במערכת העיכול – יהיה צורך להתקדם לאנדוסקופיה או ניתוח.
במידה ומדובר ברעל – תלוי מאד בסוג הרעל. במקרים קלים יחסית אפשר לעקוב אחרי מצב הכלב במרפאה, בד"כ בניטור של בדיקות דם. במקרים מורכבים יותר כדאי לאשפז את הכלב על מנת שנוכל לעקוב אחרי התקדמות ההרעלה ולטפל ככל שניתן.

ומה לגבי חתולים?
אצל חתולים הכל תמיד יותר מורכב... החל בכך שיש להם נטיה לאכול גופים זרים מוארכים (סרטים, שרוכים) שנתקעים ומסתבכים במעי, וכלה בכך שהתרופות שמעודדות הקאה בכלבים פחות אפקטיביות בחתולים. בכל מקרה כדאי לנסות לגרום להקאה במידת האפשר כי כאמור זו הדרך הקלה והפחות פולשנית להיפטר מגוף זר או מרעל.