מידע

מאת : דר' עמית הגי וטרינר מרכז וטרינרי רמה"ש 

ייתכנו סיבות רבות למחלות ציפורניים בכלבים וחתולים. סיבות אלו כוללות גורמים זיהומיים, אלרגנים, אוטואימונים וסרטניים. חלקם מערבים מערכות נוספות וחלקם מוגבלים לאזור הציפורניים.
בחתולים אנו רואים פחות בעיות ציפורניים מכלבים.
על מנת לאבחן את הגורם למחלה ישנן מס' בדיקות שצריך לעשות, לא תמיד נעשה את כולן.
משטח ציטולוגי מאיזור הלקות על מנת לזהות את הגורם לדלקת ואת התאים המעורבים בה.
מגרד – על מנת לזהות טפילי עור.
משטח משיער – על מנת לזהות פטריות.
תרבית חיידקית -  בדיקה על מנת לזהות את החיידק ואת האנטיביוטיקה אליה הוא רגיש.
תרבית פטריות – לזיהוי סוג הפטריה הגורמת למחלה.
צילומי רנטגן -  לזיהוי תהליכים גידוליים או דלקתיים בעצם.
ביופסיה -  מחלות רבות ניתן לאבחן רק על ידי ביופסיה מלאה של האצבע (לפעמים צריך ממש להוריד את כל הקצה של האצבע).

כאשר יש סימנים רק באצבע אחת או שתיים החשד הוא למחלות מקומיות כגון: טראומה, דלקת, גידול. במידה ויותר אצבעות מראות סימנים החשד הוא למחלה סיסטמית בד"כ על רקע אוטואימוני.

טראומה – הסיבה הנפוצה ביותר לפגיעה בציפורניים בכלב, בד"כ ציפורן אחת או שתיים נפגעות. אם הציפורן עדיין מחוברת אך מתנדנדת צריך להסירה עד הבסיס על מנת לזרז החלמה ולמנוע כאב. לעיתים קרובות יש צורך בטשטוש או הרדמה מקומית לצורך פרוצדורה זו. לאחר ההסרה האיזור נחבש ליומיים – שלושה ולעיתים מוסיפים טיפול אנטיביוטי סיסטמי.
זיהום חיידקי -  בד"כ משני לטראומה או דיכוי חיסוני. במידה ורואים במס' אצבעות יש לבדוק מחלות סיסטמיות המדכאות את מע' החיסון כגון היפוטירואידיזם, קושינג או סכרת, בחתולים מומלץ לבדוק איידס חתולים. הטיפול הוא באנטיביוטיקה לפי תרבית ורגישות, לעיתים יש צורך בטיפול ארוך של עד שמונה שבועות.
זיהום פטרייתי – פטרייה יכול לגרום לזיהום חמור של הציפורן והעור מסביב לה. האבחון נעשה ע"י תרבית פטריות או לפעמים ע"י ביופסיה. הטיפול הוא ארוך מאוד, יכול להמשך 1-3 חודשים לאחר שיפור קליני, ולעיתים קרובות מתסכל. לפעמים הטיפול הטוב ביותר הוא הסרה כירורגית של הציפורן.
מחלות אוטואימוניות – ישנן מחלות אוטואימוניות רבות שיכולות לפגוע בציפורניים. לרועים גרמנים יש נטייה מוגברת למחלות אלו. האבחון נעשה ע"י ביופסיה. לעיתים יש זיהום משני שיכול להפריע לאבחון ולכן לפעמים מומלץ לטפל קודם באנטיביוטיקה לפני הביופסיה. הטיפול כולל חומצות שומן כגון אומגה 3, תרופות אימונומודולטרויות וסטרואידים. גם פה לעיתים הטיפול לא מצליח ופתרון כירורגי הינו האפשרות האחרונה.
וסקוליטיס -  מחלה אוטואימונית של כלי הדם, הסימנים מופיעים בד"כ באיזורים בהם כלי הדם קטנים וקרובים לעור או במקומות עם נטייה לטראומות חוזרות. קצוות האוזניים, אף, ציפורניים וכריות הרגליים הם המקומות הנפוצים ביותר לסימנים. האבחנה נעשית ע"י ביופסיה. הטיפול תלוי בגורם למחלה ולעיתים קרובות דורש סטרואידים במינונים גבוהים לאורך זמן.

גידולים של הציפורן/אצבע – סוגים שונים של גידולים דווחו בכלבים וחתולים. הגיל הממוצע של כלבים הסובלים מגידולים באיזור האצבע הינו 10. האבחון נעשה ע"י צילום רנטגן וביופסיה, ולפי סוג הגידול מותאם הטיפול – כירורגי, כימוטרפיה או שילוב של שניהם.

לסיכום, ישנן מחלות רבות של האצבע והציפורן, הדבר נפוץ יותר בכלבים מחתולים. כדי לאבחן ישנן מס' בדיקות שאפשר לעשות לפי החשד שעולה מהבדיקה הפיסיקלית של הוטרינר. מכיון שלמחלות שונות ישנן סימנים דומים לעיתים קרובות האבחנה הסופית ניתנת רק ע"י ביופסיה. לאחר שיש אבחנה ניתן להתאים את הטיפול לגורם.

בכל מקרה של בעיה או אם ברצוניכם פרטים נוספים צרו קשר וטרינר / וטרינרים מרכז וטרינרי רמת השרון / הרצליה 03-5403368

מאת שני אביבי סייעת וטרינרית 

חלקם הגדול של החתולים אינו צריך רחיצה לעיתים תכופות, וישנם אף חתולים שאינם צריכים רחיצה כלל למשך כל חייהם בשל יכולתם המופלאה לשמר עצמם נקיים.
רחיצת החתול יכולה להיות חיונית לחתולים מסויימים ואף להקל על   אנשים אשר אלרגיים לחתולים. רצוי להתחיל את רחצת החתול בגיל מוקדם על מנת להרגילו לתהליך.
תהליך הרחצה יכול להיות חוויה נחמדה לנו ולחתולים כאשר נשמור על השלבים הבאים:
• חדר חמים ונעים הכולל- מגבת, שמפו מיוחד לחתולים, משחת עיניים, מרכך, מקל אזניים, מברשת לשיער, מייבש שיער.
• הברשת החתול לפניי המקלחת
• מילוי האמבט ובדיקת טמפרטורת המיים- פושרים
• אחיזה חזקה בחתול תוך דיבור נעים ורך להרגעתו עד אשר המיים מגיעים לצווארו ומרטיבים את כל הפרווה
לאחר שהכנסנו את החתול למיים פושרים ווידאנו כי פרוותו נרטבה היטב ומצבו טוב והוא רגוע ניתן להמשיך בתהליך הרחצה.
כעת עלינו לרוקן את המיים באמבט ולקרצף את החתול עם השמפו המיוחד. ליד העיניים ובאיזור הראש יש להשתמש בשמפו שלא שורף ולקרצף בעדינות, חשוב! לשמור שלא יכנסו מיים לאזניו של החתול. ניתן לשטוף חתולים רק בפלג גופם התחתון, כלומר ללא הראש.
לאחר שרחצנו את חלקו העליון נוכל לעבור לרחיצת גופו של החתול, נקרצף אותו היטב, נמלא שוב את האמבט במיים פושרים עד לכתפיו של החתול ונוריד ממנו את השמפו בעזרת כוס או זרם מיים עדין שלא יפחידו. במידה והחלטנו לשים מרכך נרוקן שוב את האמבט ורק אז נמרח את המרכך.
לאחר שוידאנו שכל השמפו ירד על ידי שטיפה יסודית כמה פעמים (חשוב מאוד) ננגב את החתול במגבת יבשה, נניח אותו בחדר חמים עם המגבת על הרצפה או במקום נעים, ונבריש את פרוותו בעדינות לאחר שתתייבש.
על מנת לקצר את תהליך התייבשות הפרווה נוכל להשתמש במייבש שיער, לא חובה תלוי בתגובתו של החתול, לא כל החתולים אוהבים מייבשי שיער. במידה והחלטנו לשתמש במייבש שיער יש לשים לב כי הזנב, הבטן והרגליים האחוריות הינם אזורים רגישים יותר, לכן מומלץ להתחיל את הייבוש באיזורים אחרים.
עכשיו כשסיימנו את התהליך והחתול המקסים שלנו נקי וריחני מה שנשאר הוא להנות ממנו עד לפעם הבאה.....

לפרטים נוספים ניתן ליצור קשר עם המרכז הוטרינרי רמת השרון והרצליה 03-5403368

מדוע כלבים זכרים מרימים רגל בהשתנה? / מיכל ליבסון, סייעת

רב הכלבות הנקבות לא מרימות רגל, ולא כל הזכרים מרימים רגל, אחרי הכול הרמת הרגל לא הכרחית לפעולת ההשתנה. התשובה לכך אינה בפעולת ההשתנה עצמה, אלא בתקשורת בין כלבים. כלבים מרימים רגל כדי לסמן טריטוריה, ולהשאיר במקום את הריח שלהם. זוהי התנהגות נורמאלית לחלוטין בכלבים ודרך חשובה לתקשר אחד עם השני.  

כלבים הם חיות של להקה, ועקב כך יש להם צורך לחיות בטריטוריה שהיא שלהם. דבר זה מאפשר להם "להבהיר" לכלבים אחרים שהאזור הזה תפוס ולהימנע מעימותים מיותרים.

הפן המדעי מאחורי הרמת הרגל

השתן של הכלבים מכיל פרומונים, מולקולות ריח מיקרוסקופיות, שמשדרות לכלבים אחרים שאותו כלב היה שם. הרמת הרגל מאפשרת לכלב לכוון את השתן לגובה האף של כלב אחר, כדי שיהיה בולט יותר. כלבים רבים מסמנים אחד על השתן של השני כדי להשאיר את נוכחותם.

בין 6 חודשים לשנה, רב הכלבים הזכרים מתחילים להרים את הרגל.  מוערך שכ60 אחוז מהכלבים המסורסים יפסיקו להרים את הרגל אחרי הניתוח. לעיתים גם נקבות מרימות רגל מאותה סיבה שזכרים עושים זאת, אך התנהגות זאת לרב קשורה לזמן הייחום של הכלבה בו היא משאירה סימן לזכרים פוטנציאלים. נקבות גם כמו הזכרים יכולות לסמן עם הרמת רגל כדי להעביר מסר של טריטוריה. כמעט כל נקבה שמרימה רגל ותעבור ניתוח עיקור תפסיק עם פעולה זו לאחר הניתוח, אולם ישנן גם נקבות שממשיכות להרים רגל שנים לאחר מכן. 

מדוע ישנם כלבים זכרים שלא מרימים רגל כדי להשתין?

למרות שהרמת הרגל מתרחשת כל הזמן, ישנם כלבים שלא עושים זאת. אחרי הכול, אין סיבה רפואית להרמת הרגל כדי להשתין. הם יכולים לכרוע כדי לרוקן את השלפוחית כמו שכלבים שלא מרימים רגל עושים, אז מדוע בכל זאת ישנם כלבים שכן מרימים רגל להשתין וכלבים שלא?

ישנם מספר הסברים. ישנה הרמת רגל מסיבות הורמונאליות, ישנה הרמת רגל מסיבה התנהגותית (הצורך לסמן טריטוריה), וישנן סיבות לא ידועות גם כן. רב הכלבים שלא מסורסים לומדים להרים רגל רק בגיל 6 עד 12 חודשים, בדיוק כאשר ההתבגרות המינית שלהם מתחילה. בסביבות 60 אחוזים מהכלבים שמרימים רגל ושסורסו בגיל מאוחר יותר, יפסיקו להרים רגל לאחר הסירוס בסופו של דבר. כלבים שסורסו בגיל צעיר עוד לפני שלמדו להרים רגל, קרוב לוודאי שלא ירימו רגל בכלל.

בנוסף לסיבות פיזיקאליות להרמת הרגל, התנהגות זאת של הרמת הרגל להשתין, קשורה בהתנהגות הכלבים בחברת כלבים אחרים. מכיוון שהרמת הרגל נובעת גם מדומיננטיות של כלב אחד, הכלב השני שהוא כנוע, כנראה לא ירים רגל . כלבים אחרים כנראה מוצאים את הרמת הרגל לא נוחה או ללא צורך טריטוריאלי לעשות כן.

עם הגיל, ישנן בעיות הקשורות לפרקים כגון DJD (סוג של דלקת פרקים) ולכן כלבים מבוגרים מפסיקים להרים רגל בגלל הקשיים הכרוכים בכאב, ואז הם משתינים כמו כלבות.

לשאלות נוספות, תמיד לשירותכם,

מרכז וטרינרי רמת השרון/הרצלייה

03-5403368