מידע

מאת ניצן דליצקי - טכנאית ראשית. 

אז יצאנו מטיפול אצל הוטרינר וקיבלנו כדורים לתולי מה עושים עכשיו ואיך נצליח לתת לו אותם? האחריות למתן תרופות היא עלינו, תולי לא פשוט יבוא וייקח אותם .  

איך עושים את זה מבלי שהחתול שחשבנו שהוא כל כך חמוד ועדין ישנא אותנו או יותר נכון יהפוך למכונת ריור, יריקות ופליטות .

אופציה ראשונה– קחו את הכדור והחביאו אותו במזון שהחתול שלכם הכי אוהב - גבינה, טונה, חמאת בוטנים מזון שימורים וכו'. ודאו מראש שהווטרינר שלכם אמר שניתן לתת את הכדור יחד עם האוכל . בזמן שחתולכם אוכל תוודאו שאכן אכל גם את הכדור. ישנם חתולים שיאכלו מסביב לכדור וישאירו בצלחת את הכדור אז הישארו ליד חתולכם ואכן ודאו שאכל .

אופציה שניה- אם האופציה הראשונה לא עבדה ולא היה ניתן לעבוד על החתול ולהחביא את הכדור בתוך המזון , נעבור לניסיון פיזי , אם החתול שלכם לא סימפטי ונחמד בהחזקה אנא בקשו מחבר להחזיקו ובזמן שתעשו זאת : החזיקו את החתול ועטפו סביבו שמיכה ממש כמו בוריטו מה שישאיר אך ורק את הראש שלו בחוץ , תפסו את הראש ופיתחו את פיו והכניסו את הכדור וסיגרו את פיו. אנא הימנעו מלהכניס את אצבעותיכם עמוק מידי כדי שחתולכם לא יקיא ואז לצערנו הכדור יישאר בחוץ.

אופציה שלישית – אם שתי האופציות האחרות לא עבדו יש לנו חתול בעייתי ואנחנו ננסה בעזרת יורה כדורים. יורה כדורים הוא סוג של מזרק שהותאם להחזקת הכדור וירייתו לתוך הפה של החתול מה שיפתיע אותו ויגרום לו לפעמים לבלוע . החזיקו את חתולכם ביד אחת ואת יורה הכדורים ביד השנייה בתוכו הכדור הצמידו את יורה הכדורים לאחד מצידי הפה של החתול על שיפתח הפה הכניסו אותו כמה שתוכלו ותירו את הכדור לפיו וסיגרו מיד את פיו . אם הכדור נבלע ווידאתם שהוא לא נזרק החוצה או נפלט ע"י החתול הצלחתם . אם הוא הוציא אותו אנחנו בבעיה.

אם ניסינו את שלושת האופציות האלה ועדיין החתול סירב גשו לווטרינר שלכם והסבירו לו שניסיתם בכל צורה והאם אפשר לתת לו בסירופ ? או בזריקה ארוכת טווח כדי לחסוך את המרדף בבית ואת ההקאות הריור והרוק הבלתי פוסק של חתולכם .
רוב חתולי הבית בישראל סרבני כדורים אז אל תעלבו אם החתול שלכם פשוט לא יסכים לבלוע את הכדור, הוא איננו מבין שזה לטובתו ובריאותו הוא בסך אכל לא מבין למה הוא צריך לבלוע משהו שיש לו ריח וטעם מר.

לעוד שאלות ועצות אנא פנו אלינו
מרכז וטרינרי רמת השרון 035403368

ניצן דליצקי סעד - טכנאית ראשית מרכז וטרינרי רמה"ש

מה לעשות כשיש לך שאלה לוטרינר ואתה חייב תשובה , מה לצפות כאשר אתה מתקשר למרפאה?

במהלך היום המטורף של כולנו , אנחנו שואלים את עצמנו למה הכל לא יכול להיות קל יותר וזמין יותר .
למשל , אנחנו חוזרים מיום עבודה עמוס ואנחנו מותשים אבל הכלב שלנו החליט להתנהג "מוזר" . אנחנו ממש לא רוצים באותו רגע לקחת את הכלב לוטרינר , למה הוטרינר פשוט לא יכול לענות לנו לשיחת הטלפון ולתת לנו עזרה . כי תכלס אין מצב שנספיק –לתת לילדים ארוחת ערב לקלח ולקחת את "רקסי" לוטרינר לפני שהמרפאה תיסגר .
האמת היא , שהוטרינר שלכם ישמח אם תתקשרו אליו על כל דבר קטן שקורה לחתול או לכלב שלכם . אבל מבחינה אתית וחוקית מעט מאוד דברים שהוא יכול לעשות דרך הטלפון , ומעט מאוד דברים שאפשר לעשות בלי לבדוק את הכלב או החתול שלכם . אחרי שתקראו מאמר זה תבינו מה ניתן לעזור דרך הטלפון ובאילו מקרים עדיף פשוט להגיע .

מה עלי לעשות  - "רקסי" עם שלשול ?

הנה בעיה ,מבחינה חוקית הוטרינר חייב להכיר אתכם ואת בעל החיים שלכם , מה שדורש בדיקה רפואית .
לקוח חדש : אם הוטרינר שהתקשרת אליו מעולם לא ראה את הכלב או החתול שלכם – תשכחו מזה . אין שום קשר בין הוטרינר לבע"ח הוא מעולם לא בדק אותו ואיננו יודע היסטוריה רפואית שלו ואין לו שום מושג איך לטפל בו דרך הטלפון מכיון ולא ראה אותו מעולם. בנוסף טיפול לבע"ח דרך הטלפון כאשר מעולם לא ראית / טיפלת / בדקת את בעל החיים מנוגד לחוק והוטרינר יכול לאבד את רישיונו ואין שום דבר בעולם ששווה לאבד את המקום עבודה שלך בשבילו .  
לקוח קיים ומטופל קבוע: נגיד שיש לכם קשר עם הוטרינר והוא פגש את בעל החיים שלכם בשיגרה אבל מעולם לא צויינה בעיית השלשולים וזהו משהו חדש שהופיע . רוב הפעמים נורא קשה לתאר דרך הטלפון מצב רפואי או בעיה . אם השלשולים זאת בעיה חוזרת אז כן לוטרינר יש אופציה לתת טיפול דרך הטלפון אך לרוב אם זוהי בעיה חדשה אין שום סיכוי שדרך הטלפון יהיה ניתן לאבחן את המקרה . מכיוון ולשלשול יש מליון פנים ופתרונות תלוי צבע, מרקם, מיקום הכאב בטן וכדומה .

הפריחה שמסרבת לעזוב ?

התקשרנו בקשר לבעיה שקיימת שכבר בדקנו אצל הוטרינר , הכלב או החתול שלנו כבר טופל לגבי הבעיה הזאת והיא חזרה .דבר זה כן מאפשר לפעמים פיתרון טלפוני. כמו החלפת תרופה בתרופה מכיון והתרופה שניתנה לבעיה לא עזרה או המלצה על משהו בנוסף . דבר זה מתאפשר מכיון והבעיה כבר נבדקה והוטרינר כבר יודע איך היא נראת ומה האבחון הדרך לפתרון זה מה שמשתנה .

האם אני צריך לקחת את "רקסי" דחוף לוטרינר ? מצבי חירום ?

משפט הברזל שלנו הוא – " אם אתה חושב שזה מקרה חירום אז זה בטוח מקרה חירום ".

הכי חשוב זה למצוא את המרכז הוטרינרי הטוב ביותר ולכן אנחנו הכתובת בשבילכם !

מומלץ תמיד להרים טלפון לוטרינר אשר בזמן אמת ישאל אותכם כמה שאלות פשוטות – מה צבע החניכיים של כלבכם , האם הוא נושם , האם יש לו רפלקס בעיניים , שאלות אלה יעזרו לו להתכונן בזמן שהוא מחכה לכם במרפאה .

אבל אם אתם חושבים שזה מקרה חירום זהו – מקרה חירום !

לעוד שאלות ועצות אנא פנו אלינו – מרכז וטרינרי רמת השרון והרצליה - 035403368
 

ד"ר מיכל רייך,וטרינרית מרכז וטרינרי רמה"ש והרצליה

ברונכיטיס כרוני היא מחלה דלקתית לא זיהומית המשפיעה על רירית דרכי הנשימה הגדולים ( קנה הנשימה והברונכים) וגורמת לשיעול יומי לאורך חודשיים לפחות. על פי רוב הגורם למחלה אינו מזוהה.
ברונכיטיס כרוני אינה מחלה זיהומית ואינה מדבקת לכלבים אחרים.

סימנים קלינים
כלבים עם ברונכיטיס כרונית, לרוב יסבלו משיעול יבש , לעתים קרובות, השיעול קורה במהלך הלילה או כאשר הכלב עובר ממנוחה לפעילות, הוא גם קורה יותר כאשר הכלב מתרגש או בפעילות גופנית מאומצת.

אבחנה
האבחון נעשה לאחר שלילת אפשרויות אחרות. מחלות אחרות יכולות לגרום לסימנים קלינים דומים ביניהן: קריסת קנה, שיתוק הלרינקס, מחלות ריאות, גידולי בית חזה, כשל לב, ודלקות זיהומיות של דרכי הנשימה.
הוטרינר ינסה לשלול את הגורמים הנ"ל בעזרת לקיחת היסטוריה, בדיקה פיזיקלית, וביצוע בדיקות נוספות: צילומי בית חזה, אנדוסקפיה/ברונכוסקופיה של דרכי נשימה, איסוף דגימות מדרכי הנשימה (bronchoalveolar lavage) או אקו לב.

טיפול
לאחר שכל שאר הגורמים נשללו ובוצעה אבחנה של ברונכיטיס כרוני, הוטרינר לרוב יטפל במחלה זו בשילוב תרופות.
חשוב לזכור בעת הטיפול בברונכיטיס כרוני: לא סביר שהשיעול המאפיין את המחלה יעלם לחלוטין. המטרה היא להפחית את תדירות השיעולים ואת עוצמת התקפי השיעול.
שיעול גורר שיעול – ככל שהכלב משתעל יותר, השיעול מגרה את דרכי הנשימה וזה מעורר שיעול נוסף. לכן המטרה היא לשבור את מעגל השיעולים.

הטיפול מתבסס על התערבויות וטיפולים תרופתיים:
1. ירידה במשקל, לכלבים הסובלים מעודף משקל מומלץ להוריד משקל למשקל תקין. גם ירידה של 5-10% תשפר משמעותית את השיעולים.
2. הימנעות מעישון בסביבת הכלב. עישון נמצא כמגרה את דרכי הנשימה ותורם להחמרת השיעולים. באם הכלב נמצא בסביבת מעשנים מומלץ להקפיד על הימנעות מעישון בסביבתו.
3. תרופות:
• סטרואידים – הם הטיפול העיקרי , הם מפחיתים את הדלקת בדרכי הנשימה. ניתן לתת אותם כטיפול דרך הפה (כדורים/סירופ) או במשאף- שיתרונו הוא שהתרופה מגיעה ומשפיעה ישירות על איבר המטרה – דרכי הנשימה, ולא על כלל הגוף. נדרשים משאפים מיוחדים לכלבים על מנת לתת סטרואידים בדרך זו.
• אנטיביוטיקה – ניתן לתת אנטיביוטיקות מסוימות כמו דוקסילין ואזיטרומיצין על מנת לטפל או לכסות אפשרות של מזהמים בדרכי הנשימה. לאנטיביוטיקות הנ"ל יש גם פעולה אנטי דלקתית והן יכולות להפחית את השיעול גם בהעדר גורם מזהם.
• מדכאי שיעול – לרוב על בסיס חומרים נרקוטיים. ניתנים בשילוב עם טיפולים נוספים.
• מרחיבי סימפונות – עשויים לסייע בהרפיית דרכי הנשימה, ניתן לתיתם דרך הפה, בעזרת משאף או מאייד.
הווטרינר לרוב ייתן שילוב של תרופות וישנה מינונים כאשר ישנה שליטה טובה על סימני המחלה על מנת להפחית את תופעות הלוואי של התרופות.

פרוגנוזה
הפרוגנוזה עם טיפול במחלה היא טובה. אך משום שהמחלה קורית יותר בכלבים מבוגרים, סיבות אחרות לשיעול כרוני (כפי שצוין קודם) יכולות לסבך את השליטה על המחלה.
אם השיעול מחמיר או חוזר למרות טיפול יתכן והווטרינר יחפש סיבות נוספות או יפנה למומחה לצורך בדיקות נוספות.

לפרטים נוספים צרו קשר
מרכז וטרינרי רמת השרון והרצליה 03-5403368
 

ד"ר מיכל רייך, וטרינרית
מרכז וטרינרי רמת השרון

ישנם גזעי כלבים מיניאטורים רבים כמו ציאוואווה, יורקשייר טרייר,  מלטז, פודל ננסי, פומרניאן ועוד.
גורי כלבים אלו קטנטנים ורגישים באופן מיוחד, הם מתקשים לשמור על חום גוף ,סובלים מקור בהעדר סביבה מווסתת ומפתחים חוסר עירנות ואדישות, הם מאחרים בבקיעת שיני החלב ומתקשים בלעיסת כופתיות מזון.מסיבות אלו הם נוטים לצרוך פחות מזון מהנדרש וזה בנוסף לחוסר במאגרים ליצור גלוקוז (כמו גליקוגן בשריר ובכבד  ורקמת שומן לא מפותחת) מקשה על שמירת רמת סוכר תקינה בדם .
רמת סוכר נמוכה בדם גורמת לירידה נוספת בעירנות, חוסר קורדינציה, ואף לעוויתות.

לפני שמאמצים

לפני שאתם מאמצים גור מגזע מיניאטורי זכרו שגידול גור כזה הוא לעתים פרוייקט תובעני לפחות עד שהגור גדל קצת. יתכן ויהיה צורך להאכיל אותו 4-8 ארוחות ביום. הרבה פעמים נדרש להשתמש במזון גורים רך מפחיות שימורים משום שיתכן שהגור לא יוכל ללעוס כופתיות קשות. נדרשת תשומת לב לחימום הסביבה ושמירת חום גופו של הגור.
חשוב לקבוע בהקדם פגישה עם הרופא הוטרינר לצורך בדיקה פיזיקלית מקיפה על מנת לוודא שהגור שלקחתם בריא.
חשוב לטפל כנגד פרעושים וטפילים חיצוניים, גורים אלו פשוט קטנים מכדי לתת דם מיותר לטפילים חיצוניים הניזונים מדמם. הם נדרשים לתילוע מקיף ולבירור שאינם סובלים ממחלה זיהומית כלשהי.
שלשולים זו בעיה נפוצה בגורים אך גור קטנטן כזה לא עומד היטב בהתייבשות שנגרמת בעקבות השלשול.
מחלות הפרוו והכלבלבת בגורים אלו הן לעתים קרובות הרות אסון.
גור מיניאטורי שכזה דורש טיפול יותר מגורים אחרים, אם אינכם ערוכים לכך אולי עדיף לאמץ כלב בוגר מגזע מיניאטורי או גור בוגר יותר או כלב מגזע אחר.

מניעת בעיות

אם כבר אמצתם גור מיניאטורי, זכרו עד כמה הוא רגיש ואם הוא מראה סימני מחלה, שיעול, שלשול, הקאות,תיאבון ירוד, או חוסר ערנות קחו אותו בהקדם לוטרינר.
וודאו שהגור אוכל היטב, אתם יכולים גם לפתוח את פיו ולהתרשם מהשיניים , בעיקר חפשו את השיניים הטוחנות הנמצאות בצידי הפה, אלו השיניים הנדרשות ללעיסה ועשויות לבקוע מאוחר. וודאו שאתם משתמשים במזון רך מספיק שהגור שלכם יאכל בקלות.
ניתן להחזיק בבית תוסף מזון עתיר קלוריות כגון" נוטריקל" – תוסף במרקם משחה דביקה אותו ניתן לרכוש במרפאות וטרינריות, תוסף זה עשיר בסוכר וויטמינים, יש גורים שילקקו אותו בשמחה ויש כאלו שיאכלו אותו רק אם תמרחו אותו על החניכיים שלהם.
אם הגור נראה אדיש ופחות ערני נסו קודם כל להאכיל אותו, אם לא ירצה לאכול , מריחת כמות קטנה של נוטריקל יכולה לעשות את ההבדל.

מה לעשות אם אתם חושבים שהגור שלכם בהיפוגליצמיה?
היפוגליצמיה, סוכר נמוך בדם הוא מצב חירום רפואי, הגור יהיה חסר ערנות אולי אף חסר קורדינציה, במצב מתקדם יותר, הגור יהיה קר, עשוי לאבד הכרה  או להתעוות.
כעזרה ראשונה יש לתת תמיסת סוכר מרוכזת לפה, ניתן לשפשף על החניכיים, מלבד זאת יש לקחת אותו בדחיפות למרכז וטרינרי להמשך טיפול.
במרכז הוטרינרי יחממו אותו ויבדקו רמת סוכר, אם ניתן יהיה להכניס קטטר וריד , דקסטרוז ינתן ישירות למחזור הדם. התגובה היא לרוב מהירה ועירוי מכיל סוכר יינתן עוד במשך שעות לפי הצורך. לרוב יידרש אשפוז של יום אחד לפחות והמשך טיפול בבית של מספר ימים.

גורמי רקע וסיבוכים:

לעתים ההיפוגליצמיה איננה כל הסיפור וישנה מחלת רקע התורמת לרמת הסוכר הנמוכה ולמצב החמור:
• זיהומים חיידקיים – חיידקים יכולים להיות צרכנים גדולים של גלוקוז (הסוכר בדם), באם מצב ההיפוגליצמיה מלווה בסימנים של זיהום הכלב יקבל גם טיפול אנטיביוטי.
• Porto systemic shunt – שאנט כבדי- מחלה מולדת תורשתית בגזעים מיניאטורים במיוחד ביורקשייר טרייר. חיבור ורידי לא תקין העוקף את הכבד. הכבד אז לא מתפתח כראוי ומתפקד בצורה לא תקינה. אחד מתפקודי הכבד הוא שמירת רמת הסוכר בדם, כבד לא מפותח כראוי מוביל לרמת סוכר נמוכה.
ניתן לאבחן מצב זה בעזרת בדיקה דם מיוחדת ובדיקת US בטן. לרוב ניתן לתקן מצב זה בעזרת ניתוח.
• טפילים/שלשולים/סטרס
סטרס מכל סיבה יגביר את דרישת הסוכר של הגוף.לכן חשוב לשמר את הבריאות התקינה של גור מיניאטורי.

כאשר הגור חוזר הביתה לאחר אירוע של היפוגליצמיה חשוב לעקוב מקרוב אחר צריכת המזון שלו ולהיות ערניים לכל שינוי בחיוניות שלו. ככל שהגור גדל הסיכון פוחת, השיניים מתחזקות, מאגרי השומן בגוף מתפתחים ומערכת החיסון מבשילה.
לבסוף הסכנה להיפוגליקמיה הופכת מזערית והגור יכול לתפקד ולחיות כמו כל גור אחר.

מאת : דר' עמית הגי וטרינר מרכז וטרינרי רמה"ש 

ייתכנו סיבות רבות למחלות ציפורניים בכלבים וחתולים. סיבות אלו כוללות גורמים זיהומיים, אלרגנים, אוטואימונים וסרטניים. חלקם מערבים מערכות נוספות וחלקם מוגבלים לאזור הציפורניים.
בחתולים אנו רואים פחות בעיות ציפורניים מכלבים.
על מנת לאבחן את הגורם למחלה ישנן מס' בדיקות שצריך לעשות, לא תמיד נעשה את כולן.
משטח ציטולוגי מאיזור הלקות על מנת לזהות את הגורם לדלקת ואת התאים המעורבים בה.
מגרד – על מנת לזהות טפילי עור.
משטח משיער – על מנת לזהות פטריות.
תרבית חיידקית -  בדיקה על מנת לזהות את החיידק ואת האנטיביוטיקה אליה הוא רגיש.
תרבית פטריות – לזיהוי סוג הפטריה הגורמת למחלה.
צילומי רנטגן -  לזיהוי תהליכים גידוליים או דלקתיים בעצם.
ביופסיה -  מחלות רבות ניתן לאבחן רק על ידי ביופסיה מלאה של האצבע (לפעמים צריך ממש להוריד את כל הקצה של האצבע).

כאשר יש סימנים רק באצבע אחת או שתיים החשד הוא למחלות מקומיות כגון: טראומה, דלקת, גידול. במידה ויותר אצבעות מראות סימנים החשד הוא למחלה סיסטמית בד"כ על רקע אוטואימוני.

טראומה – הסיבה הנפוצה ביותר לפגיעה בציפורניים בכלב, בד"כ ציפורן אחת או שתיים נפגעות. אם הציפורן עדיין מחוברת אך מתנדנדת צריך להסירה עד הבסיס על מנת לזרז החלמה ולמנוע כאב. לעיתים קרובות יש צורך בטשטוש או הרדמה מקומית לצורך פרוצדורה זו. לאחר ההסרה האיזור נחבש ליומיים – שלושה ולעיתים מוסיפים טיפול אנטיביוטי סיסטמי.
זיהום חיידקי -  בד"כ משני לטראומה או דיכוי חיסוני. במידה ורואים במס' אצבעות יש לבדוק מחלות סיסטמיות המדכאות את מע' החיסון כגון היפוטירואידיזם, קושינג או סכרת, בחתולים מומלץ לבדוק איידס חתולים. הטיפול הוא באנטיביוטיקה לפי תרבית ורגישות, לעיתים יש צורך בטיפול ארוך של עד שמונה שבועות.
זיהום פטרייתי – פטרייה יכול לגרום לזיהום חמור של הציפורן והעור מסביב לה. האבחון נעשה ע"י תרבית פטריות או לפעמים ע"י ביופסיה. הטיפול הוא ארוך מאוד, יכול להמשך 1-3 חודשים לאחר שיפור קליני, ולעיתים קרובות מתסכל. לפעמים הטיפול הטוב ביותר הוא הסרה כירורגית של הציפורן.
מחלות אוטואימוניות – ישנן מחלות אוטואימוניות רבות שיכולות לפגוע בציפורניים. לרועים גרמנים יש נטייה מוגברת למחלות אלו. האבחון נעשה ע"י ביופסיה. לעיתים יש זיהום משני שיכול להפריע לאבחון ולכן לפעמים מומלץ לטפל קודם באנטיביוטיקה לפני הביופסיה. הטיפול כולל חומצות שומן כגון אומגה 3, תרופות אימונומודולטרויות וסטרואידים. גם פה לעיתים הטיפול לא מצליח ופתרון כירורגי הינו האפשרות האחרונה.
וסקוליטיס -  מחלה אוטואימונית של כלי הדם, הסימנים מופיעים בד"כ באיזורים בהם כלי הדם קטנים וקרובים לעור או במקומות עם נטייה לטראומות חוזרות. קצוות האוזניים, אף, ציפורניים וכריות הרגליים הם המקומות הנפוצים ביותר לסימנים. האבחנה נעשית ע"י ביופסיה. הטיפול תלוי בגורם למחלה ולעיתים קרובות דורש סטרואידים במינונים גבוהים לאורך זמן.

גידולים של הציפורן/אצבע – סוגים שונים של גידולים דווחו בכלבים וחתולים. הגיל הממוצע של כלבים הסובלים מגידולים באיזור האצבע הינו 10. האבחון נעשה ע"י צילום רנטגן וביופסיה, ולפי סוג הגידול מותאם הטיפול – כירורגי, כימוטרפיה או שילוב של שניהם.

לסיכום, ישנן מחלות רבות של האצבע והציפורן, הדבר נפוץ יותר בכלבים מחתולים. כדי לאבחן ישנן מס' בדיקות שאפשר לעשות לפי החשד שעולה מהבדיקה הפיסיקלית של הוטרינר. מכיון שלמחלות שונות ישנן סימנים דומים לעיתים קרובות האבחנה הסופית ניתנת רק ע"י ביופסיה. לאחר שיש אבחנה ניתן להתאים את הטיפול לגורם.

בכל מקרה של בעיה או אם ברצוניכם פרטים נוספים צרו קשר וטרינר / וטרינרים מרכז וטרינרי רמת השרון / הרצליה 03-5403368

10 סכנות לארנבים / מיכל ליבסון, סייעת

לגדל ארנב זה כיף, אך ישנן גם סכנות שכדאי לדעת עליהן. בכתבה הבאה תוכלו לקרוא על 10 מהן:
1. כרסום של  חפצים
ארנבים אוהבים לכרסם דברים כיון שהשיניים שלהם תמיד צומחות. הם לא בוחלים בשום דבר, ויכרסמו כל מה שיקרה בדרכם. צריך לשים לב שהארנב שלכם לא לועס משהו שעלול להזיק לו. כבלי חשמל לדוגמה, עלולים להוות סכנת התחשמלות אם מכשיר החשמל מחובר לשקע. בליעה של חוטים, לדוגמא של שטיחים, עלולה לגרום לחסימת מעיים, ואף למוות. חומרים מפלסטיק, ניילונים וכולי עלולים להיות מסוכנים לארנב שלכם. דאגו לשים חומר מבודד על כבלי החשמל בבית, ולגלגל את השטיחים אם הוא מגלה עניין בכרסום שלהם.

2. חום רב מידי
אם הארנב שלכם נמצא בחוץ או בפנים, מכת חום עלולה להרוג אותו. בימי הקיץ החמים וודאו כי יש לארנב שלכם מקום מוצל וקריר להיות בו, שמש ישירה על ארנב מסוכנת מאוד, הימנעו מלתת לו להיות ישירות בשמש החמה. ודאו כי החדר בו נמצא הארנב מאוורר היטב ולא חם מידי. זכרו כי הארנב 'לובש' פרווה כל הזמן.

3. תזונה
כדאי להאכיל את הארנב בתזונה מאוזנת הכוללת אספסת, שיבולת שועל, ירקות ירוקים, ואוכל יבש במידה. ארנבים שאוכלים מזון בלתי מגוון עלולים לחיות חיים קצרים יותר ולחלות יותר. כדאי לגוון את המזון כדי למנוע בעיות עיכול ובריאות.

4. מצע הכלוב
חשוב שלארנב שלכם יהיה נוח ובטוח בכלוב שלו, לכן כדאי להימנע מריפוד הכלוב בשבבי עץ או חול חתולים ולשים לו נייר וקש כדי שיהיה לו רך ונעים.

5. חיות מחמד אחרות בבית
כדי להימנע מתקריות מצערות בהן הכלב או החתול עלול להרוג את הארנב, מוטב תמיד להשגיח עליהם ולא לתת להם להיות לבד ללא השגחתכם.

6. החזקת הארנב בידיים
לארנבים יש מבנה שלד עצמות קטן ביחס למשקל הגוף שלהם. רצוי תמיד להחזיק אותם כאשר החלק האחורי שלהם נתמך ולא נמצא באוויר. הרמה לא נכונה של הארנב עלולה לגרום לו נזק ואפילו שבר. השגיחו במיוחד על הרמה נכונה כאשר ילדים קטנים מרימים אותו.

7. אבחנת מחלות מאוחרת מידי
ארנבים שחיים בחוץ מועדים יותר למחלות שונות כגון: אבנים בשלפוחית, חסימת שיער ונזלת, שלא מבחינים בהן בזמן. חסימת שיער ואבנים בשלפוחית עלולים להיות כואבים במיוחד עבור הארנב שלכם אם לא מגלים אותם. וודאו תמיד שהארנב נמצא תחת השגחה, שימו לב להרגלי האכילה שלו וליציאות שלו. אם אתם מבחינים במשהו חריג אצל הארנב, מהרו והתקשרו לווטרינר, שכן ארנבים נוטים לחלות מהר ולמות מהר.

8. פיצוץ אוכלוסין
ידוע שארנבים מתרבים בקלות ובמהירות. ארנבת בוגרת יכולה להמליט עד 9 גורים כל 30 יום עם בן זוג. הגורים מתבגרים בגיל 4 חודשים וכבר יכולים להביא צאצאים בעצמם. עדיף להימנע מלתת להם להתרבות שכן הם יכולים להיות חשופים יותר למחלות, ריבים ופציעות. אם יש לכם ארנב זכר וארנבת נקבה בבית ואינכם רוצים שיתרבו, עקרו את הנקבה או סרסו את הזכר כדי למנוע זאת. לפרטים נוספים ניתן ליצור קשר עם המרכז הווטרינרי רמת השרון בטלפון 03-5403368

9. החיים מחוץ לבית
תוחלת החיים של הארנבים החיים בחצר קצרה יותר מאלה שחיים בבית. תנאי מזג האוויר, טורפים פוטנציאלים (חתולים וכלבים), מחלות, ולעיתים גם יציאה מהחצר אל הרחוב ואל הכביש, כל אלה עלולים לקצר את חייו של הארנב שחי בחוץ.

10.  טורפים מבחוץ
אם אתם גרים באזור כפרי, מוקף שדות וחורשות, שמרו שהארנב שלכם לא יהיה בחוץ ללא הגנה. כל מיני חיות שחיות באזורים אלו עלולות להוות סכנה לארנב שלכם, כגון נחשים. אם הארנב שלכם חי בחוץ וודאו שיש לו כלוב מוגן מפני סכנות אלו.

מאת שני אביבי סייעת וטרינרית 

חלקם הגדול של החתולים אינו צריך רחיצה לעיתים תכופות, וישנם אף חתולים שאינם צריכים רחיצה כלל למשך כל חייהם בשל יכולתם המופלאה לשמר עצמם נקיים.
רחיצת החתול יכולה להיות חיונית לחתולים מסויימים ואף להקל על   אנשים אשר אלרגיים לחתולים. רצוי להתחיל את רחצת החתול בגיל מוקדם על מנת להרגילו לתהליך.
תהליך הרחצה יכול להיות חוויה נחמדה לנו ולחתולים כאשר נשמור על השלבים הבאים:
• חדר חמים ונעים הכולל- מגבת, שמפו מיוחד לחתולים, משחת עיניים, מרכך, מקל אזניים, מברשת לשיער, מייבש שיער.
• הברשת החתול לפניי המקלחת
• מילוי האמבט ובדיקת טמפרטורת המיים- פושרים
• אחיזה חזקה בחתול תוך דיבור נעים ורך להרגעתו עד אשר המיים מגיעים לצווארו ומרטיבים את כל הפרווה
לאחר שהכנסנו את החתול למיים פושרים ווידאנו כי פרוותו נרטבה היטב ומצבו טוב והוא רגוע ניתן להמשיך בתהליך הרחצה.
כעת עלינו לרוקן את המיים באמבט ולקרצף את החתול עם השמפו המיוחד. ליד העיניים ובאיזור הראש יש להשתמש בשמפו שלא שורף ולקרצף בעדינות, חשוב! לשמור שלא יכנסו מיים לאזניו של החתול. ניתן לשטוף חתולים רק בפלג גופם התחתון, כלומר ללא הראש.
לאחר שרחצנו את חלקו העליון נוכל לעבור לרחיצת גופו של החתול, נקרצף אותו היטב, נמלא שוב את האמבט במיים פושרים עד לכתפיו של החתול ונוריד ממנו את השמפו בעזרת כוס או זרם מיים עדין שלא יפחידו. במידה והחלטנו לשים מרכך נרוקן שוב את האמבט ורק אז נמרח את המרכך.
לאחר שוידאנו שכל השמפו ירד על ידי שטיפה יסודית כמה פעמים (חשוב מאוד) ננגב את החתול במגבת יבשה, נניח אותו בחדר חמים עם המגבת על הרצפה או במקום נעים, ונבריש את פרוותו בעדינות לאחר שתתייבש.
על מנת לקצר את תהליך התייבשות הפרווה נוכל להשתמש במייבש שיער, לא חובה תלוי בתגובתו של החתול, לא כל החתולים אוהבים מייבשי שיער. במידה והחלטנו לשתמש במייבש שיער יש לשים לב כי הזנב, הבטן והרגליים האחוריות הינם אזורים רגישים יותר, לכן מומלץ להתחיל את הייבוש באיזורים אחרים.
עכשיו כשסיימנו את התהליך והחתול המקסים שלנו נקי וריחני מה שנשאר הוא להנות ממנו עד לפעם הבאה.....

לפרטים נוספים ניתן ליצור קשר עם המרכז הוטרינרי רמת השרון והרצליה 03-5403368