מידע

מאת: ד"ר מיכל רייך, וטרינרית, מרכז וטרינרי רמת השרון

סקביאס היא מחלה מגרדת מאד בכלבים הנגרמת ע"י אקרית sarcoptes scabiei  . אקריות אלו קטנות מכדי שנוכל לראותן בעין , הן חופרות מחילות תחת העור וגורמות לגרד עז , אדמומיות וגלדים במיקומים האופיניים: קצות האוזניים, מרפקים, עקבים, בית חזה ובטן. בנגיעות גבוהה הן עשויות לגרום ללקויות עור על פני כל הגוף.

אקריות בוגרות יחיו  3-4 שבועות בתוך עור הכלב המארח, יזדווגו וייצרו דורות המשך שימשיכו את גלגול חייהן ע"ג הכלב.
תנועת האקריות על פני העור מגרדת מאד ובנוסף התנחלות האקריות והביצים בתעלות בעור מעוררת תגובת אלרגית מסיבית שהיא מגרדת אף יותר.
האקריות מעדיפות עור נטול שיער ולכן יתמקמו בקצות האוזניים, מרפקים ובטן, פיזור שיכול להידמות לדפוס הנראה גם באלרגיה סביבתית (אטופי) ובאלרגיות למזון. ולכן הרבה פעמים בזמן שהווטרינר יעשה בירור לגרד או יחשוד באלרגיה הוא יעשה מגרד עור לאקריות או פשוט ייתן טיפול יעיל כנגד אקריות כאמצעי זהירות.
Sarcoptes scabiei אמנם יכול להדביק גם חתולים ואנשים אך ההדבקה במאחסנים אלו היא קצרת מועד והן לא יצליחו לקיים עצמן לאורך זמן .

בחתולים ישנה אקרית אחרת וקרובה שיכולה להדביק אותם בהדבקה דומה וממושכת. אקרית זו היא ה notoederes cati –

הטיפול בשני סוגי האקריות הוא דומה.
הוטרינר יאבחן נגיעות בסקביאס על ידי ביצוע מגרדי עור ממספר מקומות בגוף הכלב ובדיקת המשטחים תחת מיקרוסקופ.
לרוע המזל , בכלבים רבים שאכן נגועים לא ימצאו אקריות במגרדי העור משום מהרבה פעמים ישנו מספר קטן של אקריות שגורמות גירוד עז.
אם ישנו חשד לנגיעות בסקביאס – מתן טיפול עשוי להיות הדרך היחידה לאבחן ולרפא את הכלב מהן.

נגיעות בסקביאס מידבקת מאד ויכולה לעבור מחיה לחיה ולאדם . כל הכלבים הנוספים בבית בו יש כלב נגוע, צריכים להיות מטופלים גם כן בלי קשר להיותם סימפטומתיים. אקריות יכולות לשרוד רק תקופה קצרה מחוץ לכלב , יחד עם זאת כדי לוודא פתרון הבעיה ולמנוע הדבקה מחדש יש לנקות היטב את אזור המחיה ומקומות הרביצה של הכלב.
אם אנשים במשפחה של כלב נגוע מתגרדים או סובלים מבליטות אדומות מגרדות בעור הם צריכים לפנות לרופא.

הטיפול עשוי להיות כרוך לפעמים בגילוח הפרווה בכלבים ארוכי שיער.
תמיסות לטבילה – לעתים הוטרינר ימליץ על שימוש בתמיסות כנגד טפילים לטבילת כל עורו של הכלב מדי שבוע. זוהי גישה וותיקה וכיום משתמשים בה פחות מאחר וקיימים תכשירים יעילים אחרים ופשוטים לשימוש

טיפול בתרופות:

• תרופות בתכשירים ממשפחת האיזואקסזול – אלו תכשירים חדשים יחסית כגון ברבקטו, סימפריקה, נקסטגרד, המיועדים לטפל בקשת רחבה של טפילי עור כולל פרעושים וקרציות וגם יעילים מאד כנגד אקריות שונות כולל הסקביאס מנה אחת יעילה.
• מוקסידקטין – מצוי בתכשיר אדוונטג' מולטי , תכשיר המשמש כנגד טפילים חיצוניים כולל פרעושים קרציות ואקריות. ניתן בטפטוף ע"ג העור. מנה אחת יעילה .
• איברמקטין – תרופה הניתנת בזריקה מדי שבוע - שבועיים . נדרשים 1-4- טיפולים להכחדת הטפיל. זו תרופה שהיה מקובלת לתת בעבר אך כיום יש תכשירים יעילים יותר.ישנם כלבים בעלי רגישות (בעלי מוטצית MDR1) להם אסור לתת תכשיר זה.

לא משנה מהו הטיפול הנבחר, הכלב המטופל עשוי להישאר מדבק בשבועיים – ארבעה שבועות לאחר תחילת הטיפול ויש להקפיד להפרידו מחברת כלבים אחרים.

לפרטים נוספים ניתן לפנות אלינו,
מרכז וטרינרי רמת השרון והרצליה
03-5403368

מאת ניצן דליצקי - טכנאית ראשית. 

אז יצאנו מטיפול אצל הוטרינר וקיבלנו כדורים לתולי מה עושים עכשיו ואיך נצליח לתת לו אותם? האחריות למתן תרופות היא עלינו, תולי לא פשוט יבוא וייקח אותם .  

איך עושים את זה מבלי שהחתול שחשבנו שהוא כל כך חמוד ועדין ישנא אותנו או יותר נכון יהפוך למכונת ריור, יריקות ופליטות .

אופציה ראשונה– קחו את הכדור והחביאו אותו במזון שהחתול שלכם הכי אוהב - גבינה, טונה, חמאת בוטנים מזון שימורים וכו'. ודאו מראש שהווטרינר שלכם אמר שניתן לתת את הכדור יחד עם האוכל . בזמן שחתולכם אוכל תוודאו שאכן אכל גם את הכדור. ישנם חתולים שיאכלו מסביב לכדור וישאירו בצלחת את הכדור אז הישארו ליד חתולכם ואכן ודאו שאכל .

אופציה שניה- אם האופציה הראשונה לא עבדה ולא היה ניתן לעבוד על החתול ולהחביא את הכדור בתוך המזון , נעבור לניסיון פיזי , אם החתול שלכם לא סימפטי ונחמד בהחזקה אנא בקשו מחבר להחזיקו ובזמן שתעשו זאת : החזיקו את החתול ועטפו סביבו שמיכה ממש כמו בוריטו מה שישאיר אך ורק את הראש שלו בחוץ , תפסו את הראש ופיתחו את פיו והכניסו את הכדור וסיגרו את פיו. אנא הימנעו מלהכניס את אצבעותיכם עמוק מידי כדי שחתולכם לא יקיא ואז לצערנו הכדור יישאר בחוץ.

אופציה שלישית – אם שתי האופציות האחרות לא עבדו יש לנו חתול בעייתי ואנחנו ננסה בעזרת יורה כדורים. יורה כדורים הוא סוג של מזרק שהותאם להחזקת הכדור וירייתו לתוך הפה של החתול מה שיפתיע אותו ויגרום לו לפעמים לבלוע . החזיקו את חתולכם ביד אחת ואת יורה הכדורים ביד השנייה בתוכו הכדור הצמידו את יורה הכדורים לאחד מצידי הפה של החתול על שיפתח הפה הכניסו אותו כמה שתוכלו ותירו את הכדור לפיו וסיגרו מיד את פיו . אם הכדור נבלע ווידאתם שהוא לא נזרק החוצה או נפלט ע"י החתול הצלחתם . אם הוא הוציא אותו אנחנו בבעיה.

אם ניסינו את שלושת האופציות האלה ועדיין החתול סירב גשו לווטרינר שלכם והסבירו לו שניסיתם בכל צורה והאם אפשר לתת לו בסירופ ? או בזריקה ארוכת טווח כדי לחסוך את המרדף בבית ואת ההקאות הריור והרוק הבלתי פוסק של חתולכם .
רוב חתולי הבית בישראל סרבני כדורים אז אל תעלבו אם החתול שלכם פשוט לא יסכים לבלוע את הכדור, הוא איננו מבין שזה לטובתו ובריאותו הוא בסך אכל לא מבין למה הוא צריך לבלוע משהו שיש לו ריח וטעם מר.

לעוד שאלות ועצות אנא פנו אלינו
מרכז וטרינרי רמת השרון 035403368

ניצן דליצקי סעד - טכנאית ראשית מרכז וטרינרי רמה"ש

מה לעשות כשיש לך שאלה לוטרינר ואתה חייב תשובה , מה לצפות כאשר אתה מתקשר למרפאה?

במהלך היום המטורף של כולנו , אנחנו שואלים את עצמנו למה הכל לא יכול להיות קל יותר וזמין יותר .
למשל , אנחנו חוזרים מיום עבודה עמוס ואנחנו מותשים אבל הכלב שלנו החליט להתנהג "מוזר" . אנחנו ממש לא רוצים באותו רגע לקחת את הכלב לוטרינר , למה הוטרינר פשוט לא יכול לענות לנו לשיחת הטלפון ולתת לנו עזרה . כי תכלס אין מצב שנספיק –לתת לילדים ארוחת ערב לקלח ולקחת את "רקסי" לוטרינר לפני שהמרפאה תיסגר .
האמת היא , שהוטרינר שלכם ישמח אם תתקשרו אליו על כל דבר קטן שקורה לחתול או לכלב שלכם . אבל מבחינה אתית וחוקית מעט מאוד דברים שהוא יכול לעשות דרך הטלפון , ומעט מאוד דברים שאפשר לעשות בלי לבדוק את הכלב או החתול שלכם . אחרי שתקראו מאמר זה תבינו מה ניתן לעזור דרך הטלפון ובאילו מקרים עדיף פשוט להגיע .

מה עלי לעשות  - "רקסי" עם שלשול ?

הנה בעיה ,מבחינה חוקית הוטרינר חייב להכיר אתכם ואת בעל החיים שלכם , מה שדורש בדיקה רפואית .
לקוח חדש : אם הוטרינר שהתקשרת אליו מעולם לא ראה את הכלב או החתול שלכם – תשכחו מזה . אין שום קשר בין הוטרינר לבע"ח הוא מעולם לא בדק אותו ואיננו יודע היסטוריה רפואית שלו ואין לו שום מושג איך לטפל בו דרך הטלפון מכיון ולא ראה אותו מעולם. בנוסף טיפול לבע"ח דרך הטלפון כאשר מעולם לא ראית / טיפלת / בדקת את בעל החיים מנוגד לחוק והוטרינר יכול לאבד את רישיונו ואין שום דבר בעולם ששווה לאבד את המקום עבודה שלך בשבילו .  
לקוח קיים ומטופל קבוע: נגיד שיש לכם קשר עם הוטרינר והוא פגש את בעל החיים שלכם בשיגרה אבל מעולם לא צויינה בעיית השלשולים וזהו משהו חדש שהופיע . רוב הפעמים נורא קשה לתאר דרך הטלפון מצב רפואי או בעיה . אם השלשולים זאת בעיה חוזרת אז כן לוטרינר יש אופציה לתת טיפול דרך הטלפון אך לרוב אם זוהי בעיה חדשה אין שום סיכוי שדרך הטלפון יהיה ניתן לאבחן את המקרה . מכיוון ולשלשול יש מליון פנים ופתרונות תלוי צבע, מרקם, מיקום הכאב בטן וכדומה .

הפריחה שמסרבת לעזוב ?

התקשרנו בקשר לבעיה שקיימת שכבר בדקנו אצל הוטרינר , הכלב או החתול שלנו כבר טופל לגבי הבעיה הזאת והיא חזרה .דבר זה כן מאפשר לפעמים פיתרון טלפוני. כמו החלפת תרופה בתרופה מכיון והתרופה שניתנה לבעיה לא עזרה או המלצה על משהו בנוסף . דבר זה מתאפשר מכיון והבעיה כבר נבדקה והוטרינר כבר יודע איך היא נראת ומה האבחון הדרך לפתרון זה מה שמשתנה .

האם אני צריך לקחת את "רקסי" דחוף לוטרינר ? מצבי חירום ?

משפט הברזל שלנו הוא – " אם אתה חושב שזה מקרה חירום אז זה בטוח מקרה חירום ".

הכי חשוב זה למצוא את המרכז הוטרינרי הטוב ביותר ולכן אנחנו הכתובת בשבילכם !

מומלץ תמיד להרים טלפון לוטרינר אשר בזמן אמת ישאל אותכם כמה שאלות פשוטות – מה צבע החניכיים של כלבכם , האם הוא נושם , האם יש לו רפלקס בעיניים , שאלות אלה יעזרו לו להתכונן בזמן שהוא מחכה לכם במרפאה .

אבל אם אתם חושבים שזה מקרה חירום זהו – מקרה חירום !

לעוד שאלות ועצות אנא פנו אלינו – מרכז וטרינרי רמת השרון והרצליה - 035403368
 

כאב ושיכוך כאבים בכלבים וחתולים

מאת: ד"ר הגר גור, וטרינרית, מרכז וטרינרי רמת השרון

תחום הטיפול בכאב הוא תחום שמאד התפתח בשנים האחרונות בעולם הוטרינריה.

בעבר נטו לזלזל בכאב אותו חווים בעלי חיים ולא הקפידו על מתן תרופתי ראוי אחרי פרוצדורות ניתוחיות או מחלות הכרוכות בכאב. מחקרים שהוכיחו שהטיפול בכאב מקצר את זמן המחלה ומאיץ התאוששות עוררו מודעות לנושא, וכיום הטיפול בכאב הפך להיות חלק אינטגרלי מהטיפול בבעלי חיים.

הבעת כאב בבעלי חיים שונה מזו שאנו מכירים בבני אדם –
אנו בד"כ נצעק או נבכה כשנחוש כאב עז. בעלי חיים במקרים רבים יסתירו את העובדה שהם חשים כאב – זהו מנגנון הישרדותי שמטרתו לא להראות חולשה לטורף פוטנציאלי. לכן במקרים רבים הכאב לא יובע באופן ווקאלי, אלא בדרכים עדינות וסמויות יותר. לעתים הבעלים לא יבחינו כלל שבעל החיים שברשותם כאוב. הכאב יובע בד"כ בשינוי התנהגותי – סירוב לטפס מדרגות, לקפוץ לאוטו (כלב) או על השיש (חתול), חוסר רצון לצאת לטיול או שירימו אותו על הידיים. לפעמים בעל החיים ייראה קצת מדוכא או עצוב, התיאבון יכול לרדת. לעתים הכאב יתבטא בהתנהגות תוקפנית לא אופיינית. גם רעד או הלחתה יכולים להיות סימנים לכאב.
כלל האצבע הוא שאם זה היה כואב מאד לך – כנראה זה כואב גם לחתול / לכלב שלך.
ואם הכלב/ החתול שלך פתאום שינה התנהגות או שגרה יומיומית – יש לחשוד שהוא חווה כאב.

יש שני סוגי כאב עיקריים – כאב כרוני וכאב אקוטי:
כאב אקוטי הוא כמובן אחרי טראומה גופנית, כמו חבלה קשה, שבר, פריצת דיסק ועוד. גם מחלות מסויימות, כמו דלקת לבלב או רחם, או סוגים מסויימים של סרטן, עלולים להביא לכאב עז. מדובר בכאב שעובר אחרי תקופה קצרה יחסית, עם ההחלמה מהמצב הראשוני שגרם לכאב. כאב אקוטי הינו בעל תועלת אבולוציונית, מטרתו למנוע תזוזה של האיבר הפגוע כדי למנוע המשך פגיעה.
כאב כרוני הוא כאב מתמשך, שמלווה את בעל החיים לתקופה ממושכת. דוגמאות נפוצות הן דלקת פרקים שמאד נפוצה בקרב חיות מבוגרות, דלקת אוזניים או דלקת חניכיים עקשניות. במקרים כאלו לכאב אין תועלת, ועצם קיומו מוריד את מצב הבריאות הכללי של בעל החיים. 

טיפול

ראשית – צריך לאבחן שאכן יש כאב ומה מקורו.
תשאול הבעלים הוא קריטי לאיתור שינויי התנהגות או שגרה יומיומית שיכולים להעיד על כאב.
בבדיקה פיזיקלית מחפשים את מקור הכאב. כמו בני אדם, יש בעלי חיים עם סף רגישות שונה לכאב, וכל בעל חיים יגיב אחרת לכאבים בעוצמות שונות.
יש סוגים שונים של תרופות לכאב, וצריך להתאים אותן לבעל החיים – למצבו הבריאותי הכללי, לסוג הבעיה, לדרך המתן האפשרית, וכו'.

התרופות לכאב מתחלקות למספר משפחות עיקריות
NSAIDS – מדכאי דלקת שאינם סטרואידים. דוגמאות – פרוויקוקס, רימדיל, מלוקסיקם
אופיואידים – דוגמאות – מורפין, מתדון, טרמדול
מאלחשים - כמו לידוקאין או עזרקאין. משמשים בהליכים כירורגים.
תרופות ביולוגיות- כמו ליברלה. מדובר בנוגדנים סינטטנים כנגד מתווכי דלקת טבעיים המיוצרים בגוף.
אחרות – כמו תרופות לכאב נוירופתי (ממקור עצבי) כמו גבפנטין, אופטלגין, תרופות נגד דיכאון מסויימות.
חשוב לציין שאין לתת אף פעם תרופה נגד כאבים בלי להתייעץ איתנו, מרכז וטרינרי רמת השרון!

יש תרופות רבות שבני אדם לוקחים באופן שגרתי, חלקן גם נמכרות ללא מרשם – ועלולות לגרום למוות בבעלי חיים. אקמול למשל, הוא מסוכן ביותר לחתולים ועלול לגרום למותם גם במינון נמוך.
גם המינונים הניתנים לבעלי חיים שונים מאלו המקובלים בבני אדם.

מאחר ולחלק מהתרופות הנ"ל יש תופעות לואי שעלולות להיות חמורות, כמו כשל כלייתי או כבדי, יש מקרים בהם הוטרינר ימליץ לעשות בדיקת דם לפני תחילת השימוש בהן. תרופות הנלקחות באופן קבוע גם ידרשו ניטור תקופתי ע"י בדיקות דם.
ובנימה אישית - כוטרינרית העוסקת בתחום שנים רבות, נושא הטיפול בכאב הוא בראש סדר העדיפויות שלי. היכולת לספק איכות חיים טובה היא בעלת חשיבות מהמעלה הראשונה בעיניי. אין מקרים שמשמחים אותי יותר מאשר כלבים או חתולים שבעזרת טיפול נכון חוזרים לחיים, מצליחים לעשות פעולות שעד עתה לא יכלו או נמנעו מהן, או כמו שהבעלים אומרים – פתאום חזרה לו שמחת החיים, או היא נעשתה צעירה בכמה שנים.

לשאלות נוספות, מוזמנים ליצור אתנו קשר, מרכז וטרינרי רמת השרון/הרצלייה 03-5403368

מאת: מיכל ליבסון, טכנאית בכירה, מרכז וטרינרי רמת השרון/הרצלייה

חתולים אומנם עשויים להיראות לנו כחיית מחמד עם מעט דרישות, אך אל תתנו לדבר זה להטעות אתכם. מתחת לחזות הרגועה והנינוחה לכאורה שלהם, חתולכם עשוי להחביא בעיות בריאותיות הדורשות ביקור אצל הווטרינר.
כאן תוכלו למצוא 9 סיבות טובות לקחת את החתול שלכם לווטרינר

1. סבל שקט
חתולים הם מומחים בהסתרה של כאב ואי נוחות. אתם עשויים לחשוב שהכול תקין עם החתול שלכם אבל הוא עשוי להחביא בשקט כאבי פרקים, בעיות ומחלות שיניים, או משהו אחר לגמרי. העניין הוא שחתולים לא יראו שהם כאובים עד שהמצב מחמיר והם כבר לא יהיו מסוגלים להתמודד. עד אז, זה עשוי להיות מאוחר מדי לטפל בבעיה בקלות יחסית.

לכן, חשוב לבקר אצל הווטרינר לפחות פעם בשנה  לחיסון ובמיוחד כאשר אתם חושדים שיש משהו לא תקין אבל לא בטוחים. הווטרינר יבדוק את החתול שלכם מהאף עד הזנב ואם משהו לא בסדר אתו יוכל לעלות על זה בזמן.
אז אל תחכו שהחתול שלכם יראה סימנים של כאב או אי נוחות, קחו אותו לווטרינר לבדיקה באופן סדיר כדי למנוע בעיות רפואיות העלולות להיווצר בעתיד.

2. התנהגות מוזרה
התנהגותו של החתול שלכם עשויה להוות רמז למצב בריאותו. ואפילו שינויים קטנים יכולים להעיד על בעיה בריאותית המתפתחת. הנה כמה שכדאי לשים לב אליהן:
אם חתולכם בדרך כלל אקטיבי ומשחק הרבה ולפתע מראה סימני עייפות יתר – ישן יותר פחות פעיל.
שינוי בהרגלי האכילה. אם שמתם לב שחתולכם מתרחק מהאוכל שלו או מראה בו פחות עניין.
התנהגות אגרסיבית. אם החתול שלכם נהיה אגרסיבי כלפיכם משהו שלא היה בעבר
קולניות יותר. אם חתולכם בדרך כלל שקט ואז מתחיל ליילל יותר ולהיעשות קולני יותר
שינויים בהרגלי הצרכים שלו. נמנע מללכת לארגז החול, עושה צרכים מחוצה לו, או קושי בעשיית הצרכים.
מתחבא יותר או שינוי ברמת האקטיביות. אם החתול האקטיבי שלכם נעשה פתאום יותר מופנם וישן יותר.

3. שינויים במשקל
אם שמתם לב לשינוי במשקל החתול שלכם, זה עשוי להצביע על בעיות רפואיות כגון בעיה בבלוטת התריס, בעיית כליות או סכרת. כדאי לשקול אותם אם יש חשד לאיבוד משקל מכיוון שהפרווה שלהם עלולה להטעות במידה והיא ארוכה ועבה. שקילה באופן סדיר אצלנו במרפאה יכולה לאתר בעיות רפואיות העשויות להיווצר מאיבוד משקל בשלב מוקדם ולטפל בצורה מיטבית.

4. פרזיטים
אף אחד לא אוהב לחשוב שלחתול שלו עשויים להיות פרזיטים/טפילים חיצוניים. אבל פרעושים קרציות ותולעים עשויים להיות חמקמקים ולהיעלם מהעין. הם יכולים לשרוץ על חתולכם בלי שתראו סימנים מובהקים לכך. ולפני שתשימו לב, החתול שלכם עלול לסבול מהתרבות עצומה של פרעושים. נקודה נוספת חשובה לא פחות היא העובדה שפריטים אלו עלולים גם לגרום לנו לחלות. (עקיצה של קרצייה עלולה להדביק בקדחת הבהרות) ותולעים מסוימות עשויות לעבור לאנשים. הטיפול הכי טוב הוא טיפול מונע. כלומר, למנוע את הופעתם של טפילים אלו בהשמת חומר נגד פרעושים קרציות ותולעים בשם ברבקטו שאפשר לרכוש אצלנו, כיוון שזוהי תרופה עם מרשם רופא בלבד.

5. גושים ובליטות
קל להתעלם מגוש קטן או בליטה שאתם שמים לב שיש לחתול שלכם. אבל לחתול זה עשוי להיות רציני. למרות שלרב גושים עשויים להיות שומניים, הם גם עלולים להיות סרטניים. לכן אם אתם מגלים על החתול שלכם גוש/בליטה יש לתאם אלינו תור כדי לבדוק אותו.
גילוי מוקדם של גידול והסרתו מגבירים את הסיכוי להיפטר מהבעיה או לבלום את התפתחותה.

6.  מחלות דנטליות
ריח רע מהפה אולי עשוי להיות בעיה זניחה בעיניים שלנו. אבל בשביל חתולים זה עשוי להצביע על בעיות דנטליות חמורות. מחלות חניכיים, ריקבון של שיניים, הצטברות רבה של אבנית, כל אלה יכולים לגרום לריח רע מהפה של החתול. אם מזניחים ולא מטפלים בעיות אלו עלולות להחמיר ואף לגרום למחלות לב עקב הגעת החיידקים מהשיניים לשסתומי הלב.

7. הדרדרות בתפקודי איברים פנימיים
החתול שלכם יכול על פניו להיראות בסדר ללא שום תסמין שמראה על בעיה כלשהי. אך מבפנים הדברים עלולים להסתבך. הדרדרות בתפקוד איברים פנימיים כגון כשל כלייתי או בעיות/כשל בכבד לעיתים תכופות מתפתחת לאט וללא סימפטומים בולטים לעין, עד אשר המצב מחמיר. אם החתול הגיע למצב שכבר רואים עליו סימנים קליניים, לעיתים הבעיה עשויה להיות בלתי הפיכה.
כאשר אתם מגיעים לחיסון שנתי הווטרינר בודק את הפה של החתול, מצבו הגופני, משקל וכו'. כך אפשר לעלות על בעיות רפואיות מוקדם ולטפל בצורה מיטבית.

8. פערים בחיסונים
גם אם החתול שלכם הוא חתול בית ואינו יוצא החוצה, עדיין חשוב מאוד לחסן אותו בחיסון המרובע השנתי. כיוון שבישראל כמות חתולי הרחוב היא רבה כל כך, כמות המחלות רבה גם כן, ולכן אתם עשויים להביא אתכם וירוסים ומחלות גם בנעליים אם עברתם בסביבת חתול חולה. חשיבות החיסון לחתול שאינו יוצא מהבית היא אף רבה מחתול שכן יוצא מהבית וזאת בגלל שהוא אינו נחשף לשום וירוסים חיצוניים.

9. בעיות זקנה
ככל שחתולים מזדקנים, הצרכים והסיכונים הבריאותיים שלהם משתנים. חתולים מבוגרים יותר מועדים לפתח בעיות מפרקים/דלקות פרקים, בעיות קוגניטיביות וכשל כליות. כדאי לקחת את החתול המבוגר שלכם לווטרינר כדי לשלול/לעלות על בעיות רפואיות מוקדם. גילוי מוקדם וטיפול במחלות ובעיות אלו יבטיחו לחתול שלכם איכות חיים טובה בשנות הזהב שלו.

לשאלות נוספות, מוזמנים ליצור אתנו קשר, מרכז וטרינרי רמת השרון/הרצלייה 03-5403368

ד"ר מיכל רייך,וטרינרית מרכז וטרינרי רמה"ש והרצליה

ברונכיטיס כרוני היא מחלה דלקתית לא זיהומית המשפיעה על רירית דרכי הנשימה הגדולים ( קנה הנשימה והברונכים) וגורמת לשיעול יומי לאורך חודשיים לפחות. על פי רוב הגורם למחלה אינו מזוהה.
ברונכיטיס כרוני אינה מחלה זיהומית ואינה מדבקת לכלבים אחרים.

סימנים קלינים
כלבים עם ברונכיטיס כרונית, לרוב יסבלו משיעול יבש , לעתים קרובות, השיעול קורה במהלך הלילה או כאשר הכלב עובר ממנוחה לפעילות, הוא גם קורה יותר כאשר הכלב מתרגש או בפעילות גופנית מאומצת.

אבחנה
האבחון נעשה לאחר שלילת אפשרויות אחרות. מחלות אחרות יכולות לגרום לסימנים קלינים דומים ביניהן: קריסת קנה, שיתוק הלרינקס, מחלות ריאות, גידולי בית חזה, כשל לב, ודלקות זיהומיות של דרכי הנשימה.
הוטרינר ינסה לשלול את הגורמים הנ"ל בעזרת לקיחת היסטוריה, בדיקה פיזיקלית, וביצוע בדיקות נוספות: צילומי בית חזה, אנדוסקפיה/ברונכוסקופיה של דרכי נשימה, איסוף דגימות מדרכי הנשימה (bronchoalveolar lavage) או אקו לב.

טיפול
לאחר שכל שאר הגורמים נשללו ובוצעה אבחנה של ברונכיטיס כרוני, הוטרינר לרוב יטפל במחלה זו בשילוב תרופות.
חשוב לזכור בעת הטיפול בברונכיטיס כרוני: לא סביר שהשיעול המאפיין את המחלה יעלם לחלוטין. המטרה היא להפחית את תדירות השיעולים ואת עוצמת התקפי השיעול.
שיעול גורר שיעול – ככל שהכלב משתעל יותר, השיעול מגרה את דרכי הנשימה וזה מעורר שיעול נוסף. לכן המטרה היא לשבור את מעגל השיעולים.

הטיפול מתבסס על התערבויות וטיפולים תרופתיים:
1. ירידה במשקל, לכלבים הסובלים מעודף משקל מומלץ להוריד משקל למשקל תקין. גם ירידה של 5-10% תשפר משמעותית את השיעולים.
2. הימנעות מעישון בסביבת הכלב. עישון נמצא כמגרה את דרכי הנשימה ותורם להחמרת השיעולים. באם הכלב נמצא בסביבת מעשנים מומלץ להקפיד על הימנעות מעישון בסביבתו.
3. תרופות:
• סטרואידים – הם הטיפול העיקרי , הם מפחיתים את הדלקת בדרכי הנשימה. ניתן לתת אותם כטיפול דרך הפה (כדורים/סירופ) או במשאף- שיתרונו הוא שהתרופה מגיעה ומשפיעה ישירות על איבר המטרה – דרכי הנשימה, ולא על כלל הגוף. נדרשים משאפים מיוחדים לכלבים על מנת לתת סטרואידים בדרך זו.
• אנטיביוטיקה – ניתן לתת אנטיביוטיקות מסוימות כמו דוקסילין ואזיטרומיצין על מנת לטפל או לכסות אפשרות של מזהמים בדרכי הנשימה. לאנטיביוטיקות הנ"ל יש גם פעולה אנטי דלקתית והן יכולות להפחית את השיעול גם בהעדר גורם מזהם.
• מדכאי שיעול – לרוב על בסיס חומרים נרקוטיים. ניתנים בשילוב עם טיפולים נוספים.
• מרחיבי סימפונות – עשויים לסייע בהרפיית דרכי הנשימה, ניתן לתיתם דרך הפה, בעזרת משאף או מאייד.
הווטרינר לרוב ייתן שילוב של תרופות וישנה מינונים כאשר ישנה שליטה טובה על סימני המחלה על מנת להפחית את תופעות הלוואי של התרופות.

פרוגנוזה
הפרוגנוזה עם טיפול במחלה היא טובה. אך משום שהמחלה קורית יותר בכלבים מבוגרים, סיבות אחרות לשיעול כרוני (כפי שצוין קודם) יכולות לסבך את השליטה על המחלה.
אם השיעול מחמיר או חוזר למרות טיפול יתכן והווטרינר יחפש סיבות נוספות או יפנה למומחה לצורך בדיקות נוספות.

לפרטים נוספים צרו קשר
מרכז וטרינרי רמת השרון והרצליה 03-5403368
 

ד"ר מיכל רייך, וטרינרית
מרכז וטרינרי רמת השרון

ישנם גזעי כלבים מיניאטורים רבים כמו ציאוואווה, יורקשייר טרייר,  מלטז, פודל ננסי, פומרניאן ועוד.
גורי כלבים אלו קטנטנים ורגישים באופן מיוחד, הם מתקשים לשמור על חום גוף ,סובלים מקור בהעדר סביבה מווסתת ומפתחים חוסר עירנות ואדישות, הם מאחרים בבקיעת שיני החלב ומתקשים בלעיסת כופתיות מזון.מסיבות אלו הם נוטים לצרוך פחות מזון מהנדרש וזה בנוסף לחוסר במאגרים ליצור גלוקוז (כמו גליקוגן בשריר ובכבד  ורקמת שומן לא מפותחת) מקשה על שמירת רמת סוכר תקינה בדם .
רמת סוכר נמוכה בדם גורמת לירידה נוספת בעירנות, חוסר קורדינציה, ואף לעוויתות.

לפני שמאמצים

לפני שאתם מאמצים גור מגזע מיניאטורי זכרו שגידול גור כזה הוא לעתים פרוייקט תובעני לפחות עד שהגור גדל קצת. יתכן ויהיה צורך להאכיל אותו 4-8 ארוחות ביום. הרבה פעמים נדרש להשתמש במזון גורים רך מפחיות שימורים משום שיתכן שהגור לא יוכל ללעוס כופתיות קשות. נדרשת תשומת לב לחימום הסביבה ושמירת חום גופו של הגור.
חשוב לקבוע בהקדם פגישה עם הרופא הוטרינר לצורך בדיקה פיזיקלית מקיפה על מנת לוודא שהגור שלקחתם בריא.
חשוב לטפל כנגד פרעושים וטפילים חיצוניים, גורים אלו פשוט קטנים מכדי לתת דם מיותר לטפילים חיצוניים הניזונים מדמם. הם נדרשים לתילוע מקיף ולבירור שאינם סובלים ממחלה זיהומית כלשהי.
שלשולים זו בעיה נפוצה בגורים אך גור קטנטן כזה לא עומד היטב בהתייבשות שנגרמת בעקבות השלשול.
מחלות הפרוו והכלבלבת בגורים אלו הן לעתים קרובות הרות אסון.
גור מיניאטורי שכזה דורש טיפול יותר מגורים אחרים, אם אינכם ערוכים לכך אולי עדיף לאמץ כלב בוגר מגזע מיניאטורי או גור בוגר יותר או כלב מגזע אחר.

מניעת בעיות

אם כבר אמצתם גור מיניאטורי, זכרו עד כמה הוא רגיש ואם הוא מראה סימני מחלה, שיעול, שלשול, הקאות,תיאבון ירוד, או חוסר ערנות קחו אותו בהקדם לוטרינר.
וודאו שהגור אוכל היטב, אתם יכולים גם לפתוח את פיו ולהתרשם מהשיניים , בעיקר חפשו את השיניים הטוחנות הנמצאות בצידי הפה, אלו השיניים הנדרשות ללעיסה ועשויות לבקוע מאוחר. וודאו שאתם משתמשים במזון רך מספיק שהגור שלכם יאכל בקלות.
ניתן להחזיק בבית תוסף מזון עתיר קלוריות כגון" נוטריקל" – תוסף במרקם משחה דביקה אותו ניתן לרכוש במרפאות וטרינריות, תוסף זה עשיר בסוכר וויטמינים, יש גורים שילקקו אותו בשמחה ויש כאלו שיאכלו אותו רק אם תמרחו אותו על החניכיים שלהם.
אם הגור נראה אדיש ופחות ערני נסו קודם כל להאכיל אותו, אם לא ירצה לאכול , מריחת כמות קטנה של נוטריקל יכולה לעשות את ההבדל.

מה לעשות אם אתם חושבים שהגור שלכם בהיפוגליצמיה?
היפוגליצמיה, סוכר נמוך בדם הוא מצב חירום רפואי, הגור יהיה חסר ערנות אולי אף חסר קורדינציה, במצב מתקדם יותר, הגור יהיה קר, עשוי לאבד הכרה  או להתעוות.
כעזרה ראשונה יש לתת תמיסת סוכר מרוכזת לפה, ניתן לשפשף על החניכיים, מלבד זאת יש לקחת אותו בדחיפות למרכז וטרינרי להמשך טיפול.
במרכז הוטרינרי יחממו אותו ויבדקו רמת סוכר, אם ניתן יהיה להכניס קטטר וריד , דקסטרוז ינתן ישירות למחזור הדם. התגובה היא לרוב מהירה ועירוי מכיל סוכר יינתן עוד במשך שעות לפי הצורך. לרוב יידרש אשפוז של יום אחד לפחות והמשך טיפול בבית של מספר ימים.

גורמי רקע וסיבוכים:

לעתים ההיפוגליצמיה איננה כל הסיפור וישנה מחלת רקע התורמת לרמת הסוכר הנמוכה ולמצב החמור:
• זיהומים חיידקיים – חיידקים יכולים להיות צרכנים גדולים של גלוקוז (הסוכר בדם), באם מצב ההיפוגליצמיה מלווה בסימנים של זיהום הכלב יקבל גם טיפול אנטיביוטי.
• Porto systemic shunt – שאנט כבדי- מחלה מולדת תורשתית בגזעים מיניאטורים במיוחד ביורקשייר טרייר. חיבור ורידי לא תקין העוקף את הכבד. הכבד אז לא מתפתח כראוי ומתפקד בצורה לא תקינה. אחד מתפקודי הכבד הוא שמירת רמת הסוכר בדם, כבד לא מפותח כראוי מוביל לרמת סוכר נמוכה.
ניתן לאבחן מצב זה בעזרת בדיקה דם מיוחדת ובדיקת US בטן. לרוב ניתן לתקן מצב זה בעזרת ניתוח.
• טפילים/שלשולים/סטרס
סטרס מכל סיבה יגביר את דרישת הסוכר של הגוף.לכן חשוב לשמר את הבריאות התקינה של גור מיניאטורי.

כאשר הגור חוזר הביתה לאחר אירוע של היפוגליצמיה חשוב לעקוב מקרוב אחר צריכת המזון שלו ולהיות ערניים לכל שינוי בחיוניות שלו. ככל שהגור גדל הסיכון פוחת, השיניים מתחזקות, מאגרי השומן בגוף מתפתחים ומערכת החיסון מבשילה.
לבסוף הסכנה להיפוגליקמיה הופכת מזערית והגור יכול לתפקד ולחיות כמו כל גור אחר.