מידע

מאת: ד"ר דורון נרי ומיכל קירשנר מאלפת כלבים

בדיוק כפי שאנו הולכים לבית הספר – כדי ללמוד ולהצליח להשתלב בעולם הגדול, כך גם כלבים לפעמים זקוקים להדרכה וללמידת כְּלָלֵי הִתְנַהֲגוּת מסוימים.

 

אילוף כלב הוא, למעשה, תהליך שבו יוצרים שפה בְּאֶמְצָעוּתָהּ ניתן יהיה להבין את הכלב. בעזרת השפה הזו אנו יכולים ללמד את הכלב לא לעשות צְרָכִים בבית, לא לקפוץ, לבוא כאשר אנו קוראים לו ועוד.

 

וטרינר רמת השרון

וטרינר הרצליה

 

רצוי להתחיל בתהליך האילוף כאשר הכלב צעיר ועדיין לא הספיק לְפַתֵּחַ התנהגות "רעה", כלומר: כבר מגיל שמונה שבועות. גם כלבים מבוגרים (מעל לגיל חמש שנים) ניתן לאלף, אך התהליך יהיה פשוט ארוך יותר.

 

קיימות כמה שיטות לאילוף, ואלו הן השיטות הנפוצות ביותר:

1. אילוף על ידי חִיזּוּקִים חִיּוּבִיִּים: אילוף זה מתבסס בעיקר על כך שֶׁהַמְּאַלֵּף יעניק לכלב תְּשׂוּמַת לֵב חִיּוּבִית.

היא יכולה לבוא לידי ביטוי בליטוף, מילה טובה ואף חטיף טעים.

שיטה זו מתבססת על כך שהכלב יחזור ויבצע פעולה כאשר הוא קיבל עליה חיזוק חיובי.

היתרון בשיטה זו בולט בעיקר בשלב הלימוד.

הכלב מעוניין לְרַצּוֹת אֶת הַמְּאַלֵּף כדי לקבל את החטיף ולכן יְשַׁתֵּף פְּעולָּה ויהיה מאוד קַשּׁוּב. אבל, הבעיה מתחילה כאשר הכלב שָׂבֵעַ או כאשר אין חטיפים זמינים, ואז הוא מחליט אם "שווה לו" להקשיב (וזה חסרונה העיקרי של השיטה).

שיטה זו יעילה מאוד בחינוך גורים.

* כך תְּלַמְּדוּ את כַּלְבְּכֶם לשבת בעזרת חיזוקים חיובים: אחזו ביד, כאשר היא סגורה, בחטיף קטן. החזיקו את היד עם החטיף מעל לראשו של הכלב ואמרו את הפקודה: "שב\י".

הכלב ירים את ראשו לכיוון החטיף ויוריד את אחוריו לכיוון הרצפה. ברגע שאחוריו יגעו ברצפה הורידו את היד ותנו לכלב את החטיף. חיזרו על הפעולה מספר פעמים. לאחר מכן אמרו את הפקודה, והפעם - ללא הרמת היד. אם הכלב מתיישב - חזקו אותו ותנו לו את החטיף. אם לא - חיזרו עוד כמה פעמים על הפקודה כאשר ידכם מעל ראשו.

 

וטרינר רמת השרון

וטרינר הרצליה

 

2. אילוף על ידי חִיזּוּקִים שְׁלִילִיִּים: אילוף זה מתבסס על רצון הכלב להימנע ממשיכה ברצועה (לרוב). הכלב לומד שבכל פעם שהוא מבצע פעולה מסוימת (למשל: קפיצה על אנשים ברחוב), מיד לאחר מכן מגיעה משיכה ברצועה, שגורמת לו לְחוסֶר נְעִימוּת.

לכן, ברגע שֶׁיְּקַשֵּׁר בין קפיצה על אנשים למשיכה ברצועה - הוא יִמָּנַע מלחזור על פעולה זו. יתרון השיטה הוא בכך שאנו לא תלויים בחטיפים. החיסרון הוא חוסר הנעימות שאנו גורמים לכלב.

לא מומלץ להשתמש בשיטה זו ללא לִיוּוּי מִקְצוֹעִי של מְאַלֵּף כְּלָבִים מוסמך.

 

לפני שנבחר באיזו שיטה לעבוד, עלינו לְאַפְיֵן את סוג הבעיה, אופי הכלב וְאופִי הַבְּעָלִים.
בכל פעם שנרצה לגרום לכלב להפסיק לבצע פעולה מסוימת עלינו להבין קודם כל מדוע הוא מבצע אותה. 

 

חינוך לִצְרָכִים

כלב יעשה את צְרָכָיו בבית מכמה סיבות:

1. לא הוציאו אותו החוצה, וברח לו (גורים צריך להוציא החוצה בִּתְדִירוּת גבוה יותר מכלב בּוֹגֵר).
2. הכלב למד שמותר בבית.
3. הכלב מפחד לעשות את צְרָכָיו ליד הַבְּעָלִים.

 

אם הכלב עשה את צְרָכָיו בבית אסור לכעוס עליו או להרביץ, כי הוא לא יבין מה אנו מנסים לומר לו.

הוא יבין שאנו כועסים, אבל הוא לא יבין למה.

 

אז מה עושים?

 

כדי ללמד את הכלב לעשות את צְרָכָיו בחוץ, עלינו להוציא אותו מספיק פעמים (על פי הַיְּכולֶת שלו להתאפק),

רצוי להוציא את הכלב לאחר שאכל (כ-20 דקות לאחר הארוחה), לאחר שישן ולאחר שהוציא מרץ. כשאנחנו לא בבית רצוי להשאיר את הכלב באזור קטן וסגור.

 

כאשר הכלב נמצא באזור קטן הוא ינסה להתאפק כמה שיותר - הכלב אינו רוצה להיות קרוב לצואה שלו. ברגע שתשחררו את הכלב, קחו אותו היישר החוצה. בגלל שהתאפק בזמן שהיה סגור הוא יעשה את צרכיו מהר מאוד. לאחר שעשה את צרכיו בחוץ, זה זמן נהדר לחיזוק חיובי - חטיף

חשוב מאוד לא להשאיר את הכלב סגור זמן רב מדיי.   

 

וטרינר רמת השרון

וטרינר הרצליה

 

המדור פורסם בגיליון ספטמבר של "גליליאו צעיר – הירחון לילדים סקרנים"