מידע

תורגם מאנגלית ע"י הגר ספיבק מנהלת המרפאה.

 

אני כלב בן 4, אין בי ממש גזע מוגדר, קצת שמנמן ופרוותי, ויש לי קצת שיער שיבה סביב אפי, אני חי כאן במכלאה קרוב לשבועיים, זה לא כל כך נורא, האוכל בסדר והאנשים די נחמדים. אני יודע שזה רק זמני עד שמשפחה נחמדה תראה את היופי הפנימי שלי ותחליט לקחת אותי הביתה, אני ממש לא יכול לחכות להיות עם משפחה אוהבת, המשפחה האחרונה שהייתי אצלה היתה מקסימה, חבל מאוד שהם עזבו וחשבו שהכי טוב זה להשאיר אותי כאן ולמצוא משפחה חדשה, אני ממש מתגעגע למשפחה הקודמת שלי.

 

הנה, מגיעה משפחה  צעירה לבחור אותי, הילד הקטן נראה כחבר טוב למשחקים – "היי חבר תרים אותי", אני אוהב לשחק בכדור לאסוף ולהחזיר, אבל נראה כי ההורים שלו לא ממש מסתכלים לכיווני.

 

כנראה שההורים מחפשים חבר לבן שלהם, כי הם לא רוצים שהוא יתמודד עם תינוק חדש במשפחה. אני יכול לארח לו חברה ולשמור עליו בזמן שההורים שלו מטפלים בתינוק החדש, ומאחר ואני כבר בן 4, אין איתי הרבה בעיות, בהתחלה בתור גור הייתי כמובן שובב, לא מנסה להוכיח שום דבר, אני רק רוצה להיות כלב טוב במקום חם ומוגן.

 

אוי רגע... הם כרגע עברו אותי לראות את השגר של הגורים, אני בטוח שאמא לא ממש רוצה כרגע גור להתמודד איתו ועם הצרות שלו.

 

האם היא מבינה שהיא צריכה לצאת איתו 4 -5 פעמים ביום, להאכיל, לנקות אחריו וכמה חודשים אחרי יש גם תינוק שצריך לגדל, וגור הלברדור הקטן והחמוד יגדל אבל בתוך תוכו נשאר גור לתמיד. אני מקווה מאוד בשביל המשפחה שתמצא זמן לחנך את הגור הקטן, ואם כבר מדברים על חינוך, הגור לברדור החמוד הזה כשיגדל הוא ייקח אותם לטיול, אני מקווה שיש להם נעליים טובות וכתפיים חזקות, עכשיו שהם מתסכלים על הגורים המתוקים, בטח אחד מהגורים יכשכש בזנב ויקפוץ יש ללב המשפחה.

 

נראה לי שאני ינוח לי קצת בתוך הכלוב, משיהו בטוח יבוא לראות אותי בקרוב, רגע חכו אני רואה את המשפחה עם הילד הקטן מחוץ לחדר הגורים, הם מדברים על משהו, הילד הקטן בוכה, אחד הגורים הפיל אותו על הרצפה, הגורים האלה כל כך אוהבים את עצמם, הם לא יודעים איך להתנהג עם ילדים קטנים, אני מקווה שהילד בסדר ולא נפגע, אבא שלו מנגב לו את הדמעות ומדבר איתו, האמא מזיזה את ראשה בצורה של "לא", והחדר  עם הגורים נסגר. הם חוזרים שוב לכיוון שלי, והנה ההזדמנות שלי לעשות עליהם רושם. אני יראה להם את כל הסימנים שאני הכלב הכי טוב בשבילם, אני רץ לכיוון פתח הכלוב שלי, כל גופי זז, הזנב מכשכש בלי הפסקה, אני כל כך שמח, האבא שם לב אליי ויש בינינו קשר עין. הפה שלי פתוח בשמחה.

 

אם אני לא יכול להראות להם אחרי כל הסימנים שעשיתי שאני ראוי להם, אז כנראה שהם לא מבינים את שפת הכלבים, אני כל כך שמח לראות אותם, אני קופץ למעלה ולמטה, אבל אני אשב כדי להרשים אותם, הילד הקטן צוחק ומנסה ללטף אותי דרך הכלוב, ליקקתי את אצבעותיו והוא צחק עוד קצת, אני חושב שהוא אוהב אותי, אני יושב ממש יפה ומנומס, והאימא כרגע אומרת לאבא שאני נראה כלב מאוד רגוע – יפי יו הו..

 

רגע, לא!, הם עוברים לכלוב הבא אחרי של "צולה" השנאוצרית, היא נובחת וקופצת עוד פעם ועוד פעם, אל תיקחו אותה היא צריכה הרבה אימונים, יופי הם המשיכו, עכשיו הם ליד הכלוב של "טובי", מסכן טובי הוא מפחד מכל דבר שזז, הוא פוחד מהצל של עצמו, מתחבא בתוך המלונה. אפילו לא יוצא לקראת המשפחה שחושבת לאמץ אותו, הוא כל כך מפחד, הוא לא כלב שילדים ירצו לשחק איתו, אני מקווה שהם לא יבחרו בו.

 

עכשיו המשפחה עברה ליד הכלוב של מיה הווימרנרית – יפיפייה אמיתית, הבעלים הקודמים שלה היה רץ מרתון ולוקח אותה איתו לריצות, אני לא רואה את המשפחה החדשה רצה איתה כל בוקר למרחקים, ואני חושב שמיה תשתעמם אם לא ייקחו אותה לריצות בוקר.

 

הציאואוה בכלוב הקטן, עוד לא החליט אם הוא רוצה להגיד שלום לילד הקטן או לחשוף שיניים, הכלבים הקטנים האלה ממש לא אוהבים ילדים קטנים..

 

אמא ואבא מדברים שוב עם הצוות של המכלאה ומסתכלים לכוון שלי, הוטרינר של המכלאה מגיע לכלוב שלי פותח אותו ואני הולך לחדר להכיר את המשפחה הפוטנציאלית שלי, הנה הרגע הגדול מגיע, איך שאני נכנס לחדר האמא אומרת "היי מקס האם אתה כלב טוב?", אני מכשגש בזנב הכי חזק שאני יכול ומתחכך במשפחה.

אני מסתכל לה בעיניים ומתיישב שתלטף אותי, היא אומרת שאני כלב מקסים, האבא אומר שאני לא הכלב הכי יפה בעולם אבל... ותוך כדי שהוא מנסה להוציא מילה נוספת אני שם את ראשי על ברכיו של הילד, ואיך שהוא מלטף אותי אני מלקק לא את הידיים, הילד אומר לאבא שלו "הוא אוהב אותי הכלב, אני רוצה אותו."

 

עכשיו אני יכול לומר בוודאות שאני הכלב המושלם בשביל המשפחה הזאת.