מדונה – חתולה מיוחדת במינה – סיפור אישי ואמיתי


 מאת הגר ספיבק – מנהלת המרפאה

 

אי שם בשנות השמונים, ערב פסח חגגו אצלנו בבית ברמת השרון כל המשפחה, בני דודים, דודים סבא וסבתא.  הייתי אז בת 9, נרגשת מהחג ויותר מכך מצאתי את האפיקומן.
אמא ואבא שאלו אותי מה אני רוצה – ואני החלטתי שאני רוצה חתולה


באחד הימים אחרי בית הספר אמא לקחה אותי ואת אחי לצער בעלי חיים, לאמץ. עברנו בין כ20 כלובים של חתולים, זכרים, נקבות, פרסים, סיאמים, גורים קטנים בכל הצבעים, חתולים עיוורים, פוזלים, עם עין אחת, 3 רגליים ואז הגענו לכלוב של מדונה והתאהבתי מיד.


אח שלי לא הבין למה דווקא אותה, - הרי יש כל כך הרבה חתולים אחרים יפים ומקסימים, מה פתאום את מדונה.

 

מדונה היתה חתולה לבנה יפיפייה בעיניי, אז היה לה זנב שבור, בת שנתיים, סרטן באוזניים, דיי מוזנחת, לא מעוקרת, בעיות עור – ברגע שנגעתי בה – זה היתה אהבה ממבט ראשון ואותה אימצתי, מהרגע שהגענו הביתה, מצאה את מקומה במיטה שלי, כל לילה ישנו ביחד.


בכל יום שחזרתי מבית הספר, מדונה חיכתה לי בפינת הרחוב וסיפרה לי על כל מעלליה.

 

כשהייתי עצובה, חולה או סתם עייפה – תמיד ניגשה אליי ולא עזבה.

פעם היא הביאה לי במתנה – ציפור שצדה לבדה – כאות אהבתה אליי, האמת שזה לא היתה רק פעם אחד, היו עוד מספר פעמים.


ערב אחד, בחודש מרץ , היה זה יום קריר וגשום, מדונה התחבאה בארון המגבות שלנו ולא רצתה לצאת, ניסינו לתת לה אוכל, להעביר אותה למקום אחר, לקחת אותה לווטרינר.
לראות אם היא סובלת ממשהו אבל היא פשוט סירבה.


אמא אמרה שנחכה לבוקר ונראה מה קורה, לפנות בוקר בסביבות השעה 02:00 בלילה, שמענו יללות והרבה, הסתכלנו לתוך הארון – וראינו את מדונה עם ארבעה גורי חתולים מתוקים, מדונה פשוט חיפשה מקום להמליט, מקום חם נעים ושקט. היא היתה אמא מדהימה, טיפלה במסירות בגורים הקטנים.


נתנה לי ולמשפחה להרים אותם, לנקות, לשחק. כשהגיעו לגיל חודש וחצי, מסרנו 3 גורים ואחד השארנו – קראנו לו "שאקה" (על שם שאקה מלך הזולו האפריקאי) כי מהרגע הראשון שראינו אותו – ראינו מנהיג.


אחרי ההמלטה של מדונה לקחנו אותה לוטרינר לעיקור, ושאקה בינתיים גדל לתפארת.


אחרי 5 שנים, שאקה נפטר ממחלת האיידס של חתולים. מדונה היתה איתי עד יומה האחרון, עם הסרטן באוזניים, והזנב השבור, ובעיות העור – אהבתי אותה אהבת נפש, היא היתה החברה הכי טובה שלי.


המשפחה תמיד מזכירה לי (עד היום) כשמדונה נפטרה – בכיתי כל כך ואמרתי שאני אוהבת אותה יותר מאמא ואבא.


חיות מחמד – זאת אהבת אמת, לכו לאמץ, הם מחכים לכם.


סיפור זה נכתב לזכרה של מדונה חתולתי היקרה.