03-5403368

מידע

כתבות

פציעות מתיחת זנב בחתולים / Tail pull injury in cats.

ד"ר שולמית זוננברג,וטרינרית במרכז וטרינרי רמת השרון. 
 

26/12/21 - 'חרצית', חתולה מעוקרת ומטופלת בת 12, הובאה למרפאתנו בערב. 'חרצית' חיה בבית, יוצאת מידי פעם לגינה. באותו ערב אכלה בתיאבון ויצאה החוצה, וכששבה הבחינו כי הזנב שמוט וההליכה על הרגליים האחוריות שפופה.
בבדיקה - זנב שבור ללא תחושת כאב עמוק. תגובה קלה בבדיקת רפלקס אנאלי.
צילום רנטגן - שבר בזנב.
בדיקת דם - תקינה.
טיפול -  אשפוז, זריקת NSAID (אונסיור), ואנטיביוטיקה (אוגמנטין).

27/12 - ניתוח קטיעת זנב.
28/12 - שוחררה הביתה. טלפונית - כאב, שתן לא רצוני, צואה לא ניתנה. מלוקסיקאם.
29/12 - טלפונית - ירדה לבד לקומת הקרקע, אכלה בתיאבון רב ad, שתן לא רצוני, עדיין אין צואה.
30/12 - ביקורת - עצירות. שתן צלול בריקון שלפוחית ידני. קבלה אבילאק ושמן פרפין.
2/1/22 - טלפונית - יצאה לחצר ניסתה לתת צואה ושתן ללא הצלחה. חסרת תיאבון.
התבקשו לערבב ad עם מים, להזין עם מזרק PO, ולהגיע למרפאה (נוזלים  SQואנטיביו'. צואה רוקנה ידנית).
4/1 - צואה עצמונית בארגז. לא מצליחים לרוקן ידנית השלפוחית. הגיעו למרפאה.
6/1 - ביקורת - זנב חיוני. ריקון ידני של שתן וצואה.
10/1 - נכנסה לארגז לבד והשתינה. המשך טיפול באבילאק ופרפין.
16/1 - נתנה צואה בכמות רבה. בביקורת – המשך טיפול באבילאק ושמן פראפין.

מילות מפתח :
אבדן שליטה וחוסר תיפקוד שלפוחית השתן, זנב שמוט עם/בלי תגובה לכאב, חולשה/שתוק חלקי גפי האגן, חוסר תפקוד פי-הטבעת, חולשה ועמידה על הטרסוס, פציעת קאודה-אקווינה, פציעת סגמנטים של חוט שדרה סאקראלי, פציעת תאונת דרכים, פריקה/שבר חוליות זנב/ סקרום.
 

הסבר:
פריקה/שבר סקרום/זנב, כמו גם  פציעת חוט שדרה סקראלי/פציעת קאודה-אקווינה, הם תוצאה שכיחה של טראומה זו. הסימנים הנוירולוגיים קשורים בעיקר לחוסר תפקוד שלפוחית השתן ולספינקטר האנאלי, מה שגורם לפציעה להיות בעייתית.
 

פריקה/שבר חוליות סקרום/זנב יובילו ל:

1) פציעת סגמנטים של חוט השדרה מ - S1 עד חוליית הזנב החמישית.
2) פציעת קאודה-אקווינה ועצביו מ - L7 עד חוליית הזנב החמישית.
 

סימנים נוירולוגים נצפים משנית לפגיעה בעצבים הבאים:
1) עצב הסיאטיקה (גפי האגן)
2) עצבים קאודלים (זנב)
3) עצבי האגן והפיודנדאל (שלפוחית ופי-הטבעת)
4) עצב הפיודנדאל (פרינאום)
 

המופע קליני:
1) רגישות יתר למגע, כאב ונפיחות באזור הלומבוסקרלי.
2) דרגות שונות של שתוק וחולשת גפיים אחוריות.
3) זנב רפוי. עם/בלי תחושה.
4) חוסר שליטה על השלפוחית, תכופות קשה לריקון, טפטוף מתמיד.
5) ירידה/מחסור בטונוס אנאלי ורפלקס פרינאום.
6) לא תמיד אפשרי ריקון ע"י הבעלים.
 

הערכה ראשונית:
1) בבדיקה פיזיקאלית, לקחת בחשבון - פגיעת ראש, חזה, בטן, אגן, ועצם ירך.
2) אם אלו נשללו, יש לבצע בדיקה נוירולוגית ולהתמקד בתפקוד גפי האגן, תפקוד תחושתי ומוטורי של זנב, הערכת רפלקס וטונוס אנאלי והערכה תחושתית סביב האנוס.
3) לבצע הערכה של השתנה רצונית. שתן שנמצא בכלוב אינו אינדיקציה לתפקוד תקין.
 

אבחון:
1) אבחון - רנטגן שמעיד על לוקסצית חוליות סקרום/זנב, או שבר באלו.
2) צילום לטרלי לרוב יראה את הפציעה.
3) צילום אורטוגונאלי.. לשלילת פציעת נוספות.
4) MRI/CT   - בחשד לפציעה רב מערכתית וכאשר סימנים נוירולוגים של משיכת זנב אינם נתמכים עי שינויים רדיולוגים.
 

אבחנה מבדלת:
1) פריצה/בלט דיסק, זליגת הנוזל.
2) תסחיף פיברוקרטילג'.
3) דיסקוספונדיליטיס/אבצס.
4) לימפומה, גידולים בחוליות.
 

במידה ויש אובדן בתחושה, בתפקוד המוטורי של הזנב, ובירידה ביכולת להשתין:

1) יש לייצב את הפציינט.
2) מנוחת כלוב.
3) שיכוך כאבים.
4) טיפול תרופתי לשריר השלפוחית ולספינקטר האורטר.
5) ריקון שלפוחית לפחות 2-3 פעמים ביום.
6) כמה ימים לאחר הטראומה אפשר להחדיר קטטר לשתן.
7) אפשרי ציסטוטומי טיוב, עד שבעל-החיים ישיב לעצמו יכולת להשתין, או לאורך זמן. יעיל על מנת להעריך תפקודי שתן, יש לשקול סיבוכים.
8) לשקול קטיעת זנב א. למניעת נזק נוירולוגי בשל מתיחת שורשי העצבים.
ב. לשפור התפקוד המוטורי
ג. לצמצום משך הרגישות למגע.
ד. לאחר שיקום היכולת להשתין/ציסטוטומי טיוב.

 

סיבוכים אפשריים:

1) נקרוזיס של הזנב
2) השחתה עצמית של הזנב.
3) אי שליטה על מתן הצואה/עצירות.
4) UTI (לנטר שתן עב"ס קבוע ולטפל באנטיביוטיקה עב"ס תרבית ורגישות).
 


פרוגנוזה:
1) יש להעריך תגובה לסנסציה בבסיס הזנב - מלקחיים על עצמות הזנב.
2) אם יש תגובה לכאב, סיכוי של 100% שהחתול יוכל להשתין עצמאית תוך 30 יום.
3) חוסר בתגובה לכאב מצביעה סיכוי של 40% שהחתול לא ישוב להשתין תוך 30 יום.
4) פרוגנוזה לתפקוד תקין של גפיים אחוריות, מעולה.
5) יש לחכות לפחות 4 שבועות לחזרה לתפקוד שתן תקין.
6) היעדר תגובת כאב עמוק בפרינאום וחוסר ברפלקס אנאלי מעל שבועיים: פרוגנוזה גרועה.

טיפול תרופתי לתפקוד הספינקטר האורטרלי ושריר השלפוחית:
כל עצב שולט אחרת ברקמות שאחראיות על ההשתנה. המכניזם לתפקוד נכון של שריר השלפוחית ושל הספינקטר הפנימי והחיצוני של האורטרה, מורכב. אלו עובדים בסינרגיה בזמן אחסון השתן (מערכת סימפטטית) ובזמן ההתרוקנות (מערכת פרסימפטטית ושליטה וולנטרית)

עצב סגמנט  מערכת עצבים תפקוד
פלביק S1-S3 פראסימפטטי כיווץ שריר דטרוזור – מתן שתן
היפוגסטרי L2-4/5 סימפטטי הרפיית דטרוזור, כווץ ספינקטר פנימי - אחסון
פיודנדל S1-S3 סומטי שליטה בספינקטר חיצוני


1) שלפוחית רפויה וטונוס שריר גרוע - נזק לעצב הפלביק או לסגמנטים הסקראלים שלו.
2) טונוס ספינקטר פנימי - נשמר - ע"י עצב היפוגסטרי (רפלקס דיסנרגיה)> קושי בריקון ידני.
3) טונוס אורטרה משתנה- פעילות ספינקטר חיצוני נפגעת כתוצאה מנזק לעצב הפיודנדל .
 

התרופות הבאות שימושיות ביותר ל:
1) הרפיית האורטרה.
2) סחיטת השלפוחית.
3) שפור טונוס הדטרוזור.


1) דיאזפם- להרפיית ספינקטר אורטרה חיצוני (בד"כ לא נחוץ) 0.2-0.3 מג /קג PO/IV/TID 

2) סימפטוליטים > הרפיית ספינקטר אורטרה פנימי, אפשר מידי כשיש הפרעה במתן שתן:


א. פנוקסיבנזמין - 0.25-0.5 מג/קג/ /BID PO
ב. פרזוסין        -  0.5-1 מג/חתול/ /TID  PO

3) פראסימפטומימטטי להגדלת טונוס דטרוזור וכווצו, רק כשניתן לרוקן ידנית השלפוחית !
א. בטנכול        -  0.1-0.2 מג/קג/TID/ PO



לפרטים נוספים מוזמנים ליצור איתנו קשר
מרכז וטרינרי רמת השרון.
03-5403668