03-5403368

כיצד הפך הכלב לחברו הטוב של האדם?

כיצד הפך הכלב לחברו הטוב של האדם?

ד"ר דורון נרי וטרינר

משחר ההיסטוריה המשותפת שלנו עם הכלבים עיצבנו אותם על מנת שיהפכו את חיינו לקלים יותר. כידוע לנו, על אף כל ההבדלים, חולקים כל גזעי הכלבים אב משותף- הזאב.

 

הסיפור ההדדי שלנו מתחיל לפני 45,000 שנה. זאבים רבים חיו באזורים הצפוניים של כדור הארץ, ואבותינו הביטו עליהם מרחוק בחשש והערצה. לאחר אלפי שנים, עוד בתקופה בה חיו על כל פני כדור הארץ בסך הכל מיליון בני אדם, החלו הזאבים לגשש את דרכם לכיווננו. כמונו, גם הזאבים הם חיות סקרניות ובהיותם בעלי חוש ריח מפותח ביותר – ריחו של הבשר המתבשל במדרותיהם של בני האדם גרם להם להתקרב לקצה שטח המחיה ולגלות פרס בלתי צפוי - הזבל שלנו. אפילו בשביל הטורפים המוצלחים הללו, הציד היה לעתים כלל לא מתגמל.
על כן, אותם הזאבים הסקרנים גילו שישנו תגמול לאלו הבוחרים לגור קרוב לבני האדם. הזבל שלנו היה עבורם “מזון מהיר”, וגרם להם לחפש את קרבתנו.

 

באותה התקופה, הזאבים אשר החלו לחיות בקרבת בני האדם החלו להתבודד גנטית מחבריהם שנשארו ביערות והערבות. אלו היו זמנים לא פשוטים עבורנו, בהם היינו מוקפים בסכנות רבות במיוחד בשעות החשכה ולכן סביר להניח ששימושם הראשון של הזאבים ה”מבויתים” היה להזהיר את בני האדם מפני הסכנות הללו. ככל שעבר הזמן, בני האדם השאירו לצידם את גורי הזאבים בעלי התכונות החיוביות והרצויות וסילקו את אלו אשר היו אגרסיביים מדי. לראשונה לא הייתה זו הברירה הטבעית אשר גרמה לשינויו של מין מסוים, אלא התערבותו של האדם היא זו שיצרה את הכלב הקדום.

 

בדיקות גנטיות גילו שמקורו של הכלב המבוית הוא בזאבים אשר חיו באיזור המזרח התיכון ותרומתם הגנטית של הזאבים משאר היבשות החלה רק בשלב מאוחר יותר של ההיסטוריה.
אך מתי בדיוק החל הקשר בין בני האדם לבין הכלבים, ולא הזאבים, להיווצר? מסתבר כי התיעוד העתיק ביותר לעצמות כלב נמצא לא במזרח התיכון כי אם במערה בבלגיה ב1870, וארכיאולוגים מעריכים כי גילה של הגולגולת הינו 31,000 שנה. הוכחות נוספות לחיים המשותפים של בני האדם והכלבים נמצאו בישראל, מזרח אירופה וגרמניה.
 

הקשר שלנו עם כלבי הבית הולך, אמנם, עשרות אלפי שנים אחורה- אך הגזעים השונים הינם יצירה יחסית מאוחרת- כ80% מזני הכלבים כיום מקורם במאות השנים האחרונות, עם תחילתה של התקופה הויקטוריאנית.
 

לפני כ18,000 שנה, גילו אבותינו שהכלבים שיצרו יכולים לעזור להם במלאכת הציד. הזאבים היו מומחים בציד משותף ובחלוקת השלל עם הלהקה- ובני האדם ניצלו אינסטינקסט זה אשר השתמר גם בכלבים, וכך החל הכלב לחלוק את טרפו עם חברי הלהקה האנושיים שלו. בני אדם החלו להרבות כלבים אשר היו ציידים מוצלחים ויצרו את הפרטנרים המושלמים לציד. הסלוקי (saluki) היה בין הגזעים הראשונים שיצר האדם לפני כ5,000 שנה. לאחר הסלוקי הגיע האפגני (afghan), הבורזוי (borzoi), הגרייהאונד (greyhound) ונוספים. כיום, רובנו לא זקוקים לכלבים שישמשו ככלבי ציד ומוצאים סיפוק רב בלהנות מגזעים אלו כחברים נאמנים של המשפחה.
 

מאוחר יותר, החלו למלא הכלבים הקדומים תפקיד נוסף עבור מנהיגיהם האנושיים- איסוף העדר. תודות לכלבים, ניתן היה לאסוף את הבקר בצורה פשוטה יותר, ובני האדם עשו את דרכם לכיוון חיי הליקוט והחקלאות.
 

חוקרים מאמינים כי במהלך תהליך הביות, כלבים נבחרו בזכות היכולת הנפלאה שלהם לתקשר עם בני אדם. כישרון נהדר אשר קיים אצל הכלבים אך לא אצל אבותיהם הזאבים הוא היכולת להביט לנו בעיניים, דבר אשר חיות רבות אינן עושות- זאבים מפנים את מבטם ונמנעים מקשר עין עם בני אדם, ונראים חסרי עניין לחלוטין כאשר אנו מצביעים או מביטים לעבר חפצים או מקומות, ואפילו קרובינו ממשפחת הקופים מראים עניין מועט בנקודת המבט שלנו. מעבר ליצירת קשר עמוק, תורמים קשר העין, המגע והחיבה ההדדית בצורה נוספת- הם מורידים את רמת הקורטיזול ואת לחץ הדם ומשחררים הורמון בשם אוקסיטוצין- “הורמון האהבה”. הורמון זה גורם לרוגע ושלווה בקרב בני אדם ואף בקרב כלבים, וכנראה שהיה בעל השפעה חזקה על רצוננו בקרבה הדדית.

 

לסיכום, אין ספק כי אנו חייבים תודה גדולה לאבות אבותינו אשר הביטו לתוך עיניו של הזאב וראו בהן הבטחה גדולה לחבר לחיים :)