03-5403368

מידע

כתבות

התפרצות מוגברת של "תולעת הפארק" בכלבים

מאת: ד"ר דורון נרי  וטרינר U.K

לפני כשבועיים הגיע למרכז הווטרינרי שלנו כלב מעורב קטן כבן שלוש כשבעליו מתלוננים על ירידה בתיאבון והקאות. הכלב כבר נבדק שבוע קודם לכן במרפאה אחרת, אובחן עם שעלת מכלאות וטופל באנטיביוטיקה יעילה כנגד חיידק השעלת. מכיוון שלא חל שום שיפור במצב הכלב (תדירות ההקאות אפילו החריפה) הבעלים הגיעו איתו לחוות דעת נוספת אצלנו.

 

בבדיקה הראשונית הכלב נראה במצב רוח טוב אך היה קצת רזה מדי . פרט לרזון ולהתייבשות קלה לא נמצאו שום בעיות מיוחדות. בדיקות דם מקיפות לא העלו ממצאים מיוחדים וגם בצילום רנטגן של הבטן לא נצפו ממצאים מיוחדים. הכלב אושפז במרכז הווטרינרי והתחלנו במתן טיפול תומך שכלל עירוי נוזלים ורידי, אנטיביוטיקה ותרופות נגד הקאות ובחילות בהזרקה. במהלך האשפוז ראינו מידי פעם שהכלב מקבל מעין "התקף" בו הוא לפתע מנסה להקיא ונראה כאילו יש לו בחילות קשות, אך ביתר הזמן הוא נראה שמח וערני. בין אותם "התקפים" הכלב אכל ולא תמיד הקיא את האוכל. על מנת לשלול לחלוטין את האפשרות של חסימה במערכת העיכול ערכנו גם סדרת "בריום" כאשר נותנים לכלב לאכול מזון טבול בחומר מיוחד אשר "צובע" את מערכת העיכול מבפנים. בסדרת הצילומים לאחר מתן החומר יכולנו לראות שהמזון עובר ללא כל בעיה מכנית בוושט, בקיבה, במעי הדק, ולבסוף מגיע גם למעי הגס.

 

וטרינר רמת השרון

וטרינר הרצליה

 

למרות טיפולים אינטנסיביים ואשפוז במשך כשבוע מצבו של הכלב המשיך להידרדר, ההקאות התגברו, הוא איבד עניין במזון והמשיך לאבד משקל. צילומי בית חזה וכן בדיקת אולטראסאונד מקיפה של הבטן לא הוסיפו ממצאים חדשים. לאור ההידרדרות במצב בעלי הכלב החליטו לבצע המתת חסד. כצעד אחרון לפני המתת חסד, בעלי הכלב אישרו ביצוע ניתוח חקר בטן על מנת לנסות ולמצוא את גורם ההקאות. גם בניתוח לא נמצאו בבטן שום ממצאים שיסבירו את ההקאות הקשות והכלב הומת על שולחן הניתוחים.

 

בנתיחה לאחר המוות, נמצאו תולעים חיות מסוג "ספירוסירקה לופי" (תולעת הפארק) בדופן הוושט בבית החזה. כפי הנראה, עצם חדירת התולעים לוושט גרמה לתגובה דלקתית חריפה ותנועת התולעים בוושט גרמה לבחילות ולהקאות הקשות.

 

כלבים נדבקים במחלת "תולעת הפארקים" כאשר הם בולעים אחת ממספר סוגים של חיפושיות זבל בחצר. הטפיל משתחרר מהחיפושית בחומציות של קיבת הכלב ומתחיל לנדוד דרך כלי הדם הגדולים מהקיבה לכיוון הושט. בעת הנדידה נוצר לעיתים קרע בדופן כלי הדם (אניוריזם) שגורם לדימום מסיבי ומוות פתאומי תוך דקות ספורות. במרבית המקרים התולעים מגיעות לוושט, "מתיישבות" בדופן ובונות מעין "בית" (גרנולומה) אשר מביא לחסימה בוושט ולא מאפשר מעבר מזון מהלוע לקיבה. חלק מהגרנולומות הללו הופכות לסרטניות. דווחו מקרים שבהם תולעת הפארק נדדה והתיישבה כציסטה בעור ואפילו בעמוד השדרה וגרמה לשיתוק בכלבים. הטפיל הבוגר מבקיע חור לתוך חלל הוושט, אליו הוא מטיל ביצים אשר אח"כ מופרשות בצואת הכלב ומשמשים מקור הדבקה לכלבים אחרים.

 

להבדיל מחיסוני הכלבת והמשושה אשר מונעים הדבקה במחלות, הרי שהזריקה נגד "תולעת הפארקים" אינה מונעת הדבקה אלא הורגת את הטפיל בשלבי ההתפתחות המוקדמים שלו במידה והכלב כבר נדבק בטפיל. מאחר וזמן ההתפתחות של הטפיל מההדבקה ועד להגעה לבגרות בוושט כחמישה חודשים (לזריקות יעילות נמוכה בהרבה כנגד הטפיל הבוגר) יש צורך לתת את הזריקה מדי 3 חודשים!

 

אבחון ודאי בהדבקה בטפיל "תולעת הפארק" אפשרי רק בשלבים מתקדמים של המחלה ויכול להיעשות ע"י בדיקת צואה, בדיקת אנדוסקופיה או צילום חזה. מניעת המחלה על ידי זריקות מדי 3 חודשים וכן ע"י איסוף צואת כלבים ומניעה של אכילת צואה/דשא ע"י הכלב. הטיפול במקרים של כלבים חולים הוא במתן זריקות במינון גבוה ובתכיפות גבוהה – יעילות הטיפול חלקית וכלבים רבים מתים מהמחלה למרות מתן טיפול.

 

וטרינר רמת השרון

וטרינר הרצליה

 

חשוב לציין שבמקרה המתואר הכלב קיבל זריקות נגד תולעת הפארק באופן סדיר למעט שתי הזריקות האחרונות שניתנו באיחור (בהפרש של ארבע וחצי חודשים כל פעם)!!!