03-5403368

מידע

כתבות

דמודקס

מאת: ד"ר יוסי מנדל - וטרינר מרכז וטרינרי הרצליה /  רמת השרון

 

דמודקס הינה מחלת עור הידועה גם בשמותיה הנוספים כגון השחין האדום, שחין זקיקים. שחין היא מחלת עור המוזכרת במקרא, בין היתר כמכה השישית בעשר מכות מצרים. היא איננה מתייחסת למחלת עור ספציפית, כי אם למגוון מחלות עור דלקתיות המאוגדות תחת צורות שונות של שחין, כדוגמת: גרב, חרס, ילפת, חיכוך, חפפית, חזזית ועוד, לפי חז"ל קיימים 24 מיני שחין. שחין היא מלשון שחן, פירושו בארמית - חם, והוא מתייחס לחימום ושריפה‏, מכאן גם המושג "שנה שחונה".מחלת השחין דומה לצרעת ולכוויה על העור, אלא שהמחלה אינה נגרמת על ידי מקור אש, אלא בדלקת או גורם אחר כדוגמת חבלה חיצונית, מחלת עור ומחלה כללית.

 

הגורם למחלת הדמודקס הינה סוג של קרדית הנושא גם את שם המחלה  "דמודקס" . ישנם עוד סוגים של קרדיות, הידועה ביותר הינה קרדית האבק הידועה בין הגורמים הנפוצים לאלרגיות בבני אדם. הקרדית היא חלק ממערכת פרוקי הרגליים או בשמם הנפוץ חרקים. יש 65 מיני דמודקס שרק שניים מתוכם  מדביקים וגורמי מחלה לאדם ואילו לכלב יש מין אחר של דמודקס הנקרא דמודקס קאניס. זה אולי יפתיע אותכם לדעת כי ישנו חרק חי על גופם של כמעט כל כלב מבוגר ורוב בני אדם ,ברוב המקרים הוא חי על עורנו ועל עור כלבינו מבלי לגרום לנזק או גירוי.

 

 קרדית הדמודקס הינה קטנה למדי (0.25 מ"מ) לבעלי דמיון מפותח היא מזכירה  תנין  מיקרוסקופי .מקום משכנו של הדמודקס הינו בתוך זקיקי השיער (כלומר, הנקבובית בעור שדרכו השערה מגיעה דרך).

 

הקרדית מועברות ישירות מהאם לגורים בתוך השבוע הראשון לחיים. ההדבקה של קרדית הוא על ידי מגע ישיר בלבד. הטפיל לא יכול לשרוד בסביבה שהיא אינה בעל החיים. זה חשוב, כי זה אומר שמלונה או אזור הרביצה כגון סדינים  הן לא סיבת ההדבקה ולכן במידה ואובחן הטפיל לא צריך לבצע הדברה של הבית . נגעים של דמודקס אם קיימים, בדרך כלל מופיעים לראשונה סביב ראשו של הגור, מכיוון שזהו האזור המגע העיקרי בין האם לגוריה. כמעט כל אמא נושאת ומעבירה את טפיל הדמודקס לגוריה.

 

בכלבים בריאים טפיל הדמודקס שוכן בתוך זקיקי השיער ואינו גורם לשום מחלה או פגיעה של העור אך כאשר ישנה חולשה של מערכת החיסון מסיבה כל שהיא או שמערכת החיסון נאיבית כמו בחיות צעירות , טפיל הדמודקס מנצל זאת והוא מתחיל להתרבות ללא אבחנה וגורם לנזק בעור המאכסן ובעיקר פוגע בשערות,טפיל הדמודקס שוכן וחי בתוך זקיקי השיער התרבותו המהירה גורמת להרס של זקיקי השיער.מחלת הדמודקס נפוצה בקרב כלבים צעירים שלהם מערכת חיסון נאיבית (תמימה) והינם. למערכת החיסון יש זיכרון וגם היא "צוברת זיכרונות כמו נמלה" בעל חיים נולד וכמו שהוא תמים כך גם  מערכת החיסון שלו היא ללא ניסיון וללא זיכרון ברגע שמערכת החיסון נתקלת בגורם מזיק בפעם הראשונה אין בידה כלים להלחם בו, רק לאחר קרב שבו מערכת החיסון נלחמת בטפיל  נוצר הזכרון ובפעם הבאה שהם יפגשו היא תדע כיצד להילחם ובאיזה כלים להשתמש על מנת למנוע את התרבותו . מחלת הדמודקס יכולה להופיעה גם בכלבים בוגרים בעלי מערכת חיסון חלשה ולכן כל הופעה של דמודקס בכלבים בוגרים יש לאבחן את הסיבה להיחלשות מערכת החיסון. חולשה של מערכת החיסון נובעת בשל מחלות שונות ,תרופות כמו סטרואידים, סטרס ואפילו דיכאון יכול להחליש את מערכת החיסון.

 

ישנם מספר סימנים להתפרצות המחלת הדמודקס, הסימן הראשון הינו התקרחות בדרך כלל בקצוות הגוף בעיקר רגליים ופנים בצורה של משקפיים ופה  בדרך כלל לא מגרד אך ישנם מקרים בהם ההתקרחות היא מפושטת כואבת ומגרדת ומלווה בחום ובמידה ולא מטופל עלולה להתדרדר לדלקת בשכבות העמוקות של העור.

 

מכיוון שטפיל הדמודקס שוכן בשכבה עמוקה של העור יש לבצע מגרד באמצעות סקלפל שזוהי סכין ניתוחים , יש להקהות את הסכין על מנת לא לחתוך את העור ולגרד את איזור הקרחת עד להגעה של כלי הדם הנמצאים בעור .יש לקחת את הדגימה שדגמנו מהעור ולשים אותה תחת מיקרוסקופ לא ניתן לראות את הטפיל ללא אמצעי הגדלה .מכיוון שבכלבים בריאים טפיל הדמודקס שוכן בתוך זקיקי השיער ואינו גורם לשום מחלה או פגיעה של העור גם אם מצאנו את הטפיל אין זה אומר כי הכלב חולה במחלת הדמודקס על מנת לאבחן את המחלה יש צורך לזהות נוכחות של הטיפול בשלבי חייו משמע יש לראות במיקרוסקופ צורות צעירות ובוגרות של הטפיל .

 

במידה והצלחנו לראות את הטפיל במספר צורותיו ובהלך מחזור חייו יש להתחיל לטפל בחומרים אנטיביוטים ומקומיים בשל הזיהום שנוצר, על מנת לחסל את הטיפל יש צורך בטיפול ממושך של 6 שבועות כאשר פעם בשבוע ניתן זריקה של חומר שיעיל נגד פרוקי רגליים ותולעים (אותו חומר שאנו מטפלים כנגד תולעת הפארק) לאחר שישה טיפולים יש לעשות מגרד חוזר מהעור במידה ולא ניראה את הטפיל משמע שהצלחנו והשיער אמור לגדול באותו איזורי קרחת