03-5403368

מידע

כתבות

בעלי חיים ארסיים - הכשות, עקיצות ושאר רעות חולות

מאת: דר. ערן גרין - רופא וטרינר

האביב בפתח. הימים מתארכים ומתחממים, הפריחה בשיאה. בעלי חיים רבים שהיו רדומים במהלך החורף מקיצים משנתם ומחפשים אחר מזון. בינהם גם כמה מינים שעלולים להיות מסוכנים, דוגמת נחשים וחרקים שונים. בעלי החיים, ממש כמונו בני האדם, עלולים להעקץ ע"י חרקים ארסיים או זוחלים ארסיים שונים, וממש כמונו יכולים  לפתח תגובות קשות, שעלולות להיות מסוכנות ביותר.
בכתבה שלפניכם נסקור את גורמי הסכנה העיקריים בהם אפשר להיתקל בקרבת הבית או סביבת המגורים שלנו.
ככלל, בעלי החיים הארסיים שייכים ל- 3 קבוצות עיקריות של בעלי חיים: זוחלים (בעלי חוליות), חרקים ועכבישיים (חסרי חוליות).

 

נחשים:
הנחשים משתייכים למחלקת הזוחלים. במדינת ישראל כ- 35 מיני נחשים, מיעוטם ארסיים (צפע ארץ-ישראלי, צפע החרמון, אפעה מגוון, שפיפון הנגב, עכן , שרף עין-גדי ופתן שחור). מבין אלה, הנחש הנפוץ ביותר באזורים הקרובים למגורי האדם, ולכן גם בעל הסיכויים הגבוהים ביותר למפגש המסתיים בהכשה (ביחוד באזור המרכז), הינו הצפע.
הכשות נחשים נפוצות, בעיקר בחודשים החמים של השנה (מרץ ואילך). מעניין לדעת כי מרבית ההכשות מתרחשות בשבועות החמים הראשונים שלאחר החורף, עת מתעוררים הנחשים מתרדמת החורף ויוצאים לחפש מזון. עוד נמצא כי ההכשות בתקופה זו מסוכנות יותר/ בעלות מופע דרמטי, בשל כמות הארס שנאגרה בבלוטות הארס של הנחשים בעת שישנו. מקרב חיות המחמד הנפגעים העיקריים הינם הכלבים, אם כי גם חתולים 'נופלים קורבן' מדי פעם.
תיאור המקרה דומה במרבית המקרים: הכלב רץ לטייל בשדה/ בגינה, כשלפתע פרץ ביללות וחזר אל הבעלים עם פצע קטן, מלווה בנפיחות קלה (לרוב באזור האף והפנים, אולם נפוץ מאוד גם באזורי הגפיים).


עד מהרה הנפיחות מתעצמת וגדלה מאוד. במקרים אחרים מתארים הבעלים שיש בו בבית ושמעו את הכלב נובח ללא הפסקה בגינה. בדיעבד התברר שהכלב נבח למראו של הנחש. עד ההגעה למרפאה הנפיחות הופכת, בדרך כלל, משמעותית מאוד ומסייעת באבחון ההכשה.
מנגנון ההכשה של נחש הצפע:
ארס הנחשים משמש אותם לניטרול וקטילת טרפם. הארס עשוי תמיסה מימית, המכילה חלבונים שונים, הגורמים את עיקר הנזק ברקמות החיה המוכשת. לצפע שתי שיני ארס.
שיניים אלה ארוכות וחלולות ומצויות בליסתו העליונה. בזמן מנוחה מוסתרות שיני הארס בקפלי עור החניכיים. בעת התקפה מרים הנחש את פלג גופו הקדמי, מכוון את ראשו אל הקורבן ומטיל אותו במהירות לכיוונו. במקביל הוא שולף את שיני הארס ומחדיר אותן אל גוף הקורבן.
השרירים, העוטפים את בלוטת הארס, מתכווצים ומזריקים את הארס דרך השיניים, המתפקדות למעשה כמחטי הזרקה, אל הרקמה. פעולת הזרקת ארס הצפע נמשכת שבריר שנייה.
לאחר ההזרקה גורם הארס לנזק מקומי באזור ההכשה, ובהמשך חודר אל דרכי הלימפה וכלי הדם, ומשם אל אברי הגוף השונים.החלבונים מהם מורכב הארס גורמים מספר פעולות הרסניות בגוף:

·   הרס כלי הדם (המוטוקסי): עלול לגרום לדימומים פנימיים, הן כתוצאה מפגיעה בדפנות כלי הדם (הגורמת לבריחת נוזלים ומרכיבי דם אל מחוץ לכלי הדם) והן כתוצאה מפגיעה במנגנון הקרישה.

הרס תאים (ציטוטוקסי): באותן רקמות עימן באים חלבוני הארס במגע.
שתי הפעולות הנ"ל הן הגורמות להופעת בצקות ושלפוחיות מלאות נוזל או דם באזור ההכשה.· 

הרס רקמת העצבים (נוירו טוקסי): הארס עלול לגרום להפרעות קשות במערכת העצבים המרכזית וההיקפית שעשויה להוביל לשיתוק שרירים בגוף, ובכללם שרירי הנשימה (אחת הסכנות העיקריות בעת הכשה היא היווצרות בצקת באזור הגרון ושיתוק שרירי הנשימה, עד כדי מוות מחנק).· 

פעילות קרדיוטוקסית: חלבוני הארס עלולים לגרום להשפעה ישירה על שריר הלב, דבר שיוביל להפרעות בקצב הלב.

 

סימנים קליניים:
הסימן הבולט ביותר הינו נפיחות רבה של אזור ההכשה, לרוב באזור הפנים. ניתן לומר כהכללה שכלב המגיע עם 'פני ירח' – נפוחים מאוד, חשוד כאילו הוכש. הנפיחות הינה למעשה בצקת של הרקמה. לעיתים קרובות ניתן לראות שתי נקודות דקירה קטנות במרכז האזור הנפוח – 'מזכרת' מדקירת שיני הארס. אזור ההכשה בדרך כלל כואב מאוד. במקרים רבים בעל החיים המוכש חסר שקט. לעיתים, בייחוד במקרים בהם עבר זמן עד להגעה לוטרינר ניתן לראות סימני המטומה (שטף דם) באזור ההכשה: העור כהה מאוד, בשל בריחת דם מכלי הדם אל הרקמה הפגועה. סימנים נוספים (פחות נפוצים) שעלולים להופיע:
הקאות, ריור, נשימה בקצב גבוה מהרגיל.

 

טיפול:
הכשת נחש הינה מצב חירום מסכן חיים! ועל כן בכל מקרה של נפיחות לא מוסברת בגופה של חיית המחמד שלנו יש להגיע בדחיפות לוטרינר לשם בדיקה וטיפול. יתרה מכך, בשל הסכנה הטמונה בכך, תחשד כל הכשה או עקיצה כאילו נגרמה ע"י בעל חיים ארסי.במרפאה יערוך הוטרינר בדיקה גופנית קצרה, על מנת להעריך את מצבו של בעל החיים ובניסיון לקבוע האם מדובר בהכשה ומהו אזור ההכשה. הוטרינר יחדיר קטטר ורידי לבעל החיים ויחל במתן נוזלים בקצב גבוה שמטרתו שמירה על לחץ הדם וסיוע בפינוי חומרי הארס. בנוסף יקבל בעל החיים זריקות שונות: אנטיהיסטמינים ולעיתים גם סטרואידים, שתפקידן מניעת הנזקים הנגרמים ע"י הארס ואנטיביוטיקה למניעת זיהומים משניים, העלולים להיגרם מחיידקים היושבים על שיני הארס של הנחש.
במרבית המקרים יחל הוטרינר במתן אנטי-ונום: תרכיב נוגדנים כנגד ארס הצפע, המסייע רבות בשיפור מצב הכלב.


חומר זה יקר מאוד ולא תמיד זמין לטיפול, אולם כדאי לברר בכל מקרה הכשה האם הוא קיים אצל הוטרינר. ברוב המקרים יישאר בעל החיים להשגחה של מספר שעות במרפאה.
חשוב להקפיד שבעל החיים יהיה במנוחה בשעות ובימים שלאחר ההכשה. כמו כן חשוב להקפיד שבעל החיים יאכל היטב.


ישנם מיתוסים ואמונות טפלות רבות הנוגעים לטיפול שלאחר הכשה. רובם לא רק שאינם מועילים, אלא עלולים אף להחמיר את הפגיעה בבעל החיים או בנו. חשוב! אין לחתוך את מקום ההכשה בניסיון למנוע את התפשטות הארס! אין להניח חסם עורקים! אין למצוץ את הארס ממקום ההכשה! כל שעליכם לעשות הוא להגיע במהירות האפשרית אל הוטרינר.
כמו כן – נהגו בזהירות רבה בכל הנוגע לנחש עצמו והימנעו מרדיפה אחריו או תפיסתו.
זכרו! נחש ארסי יכול להכיש שוב, גם לאחר שהכיש. במידה והדבר אפשרי נסו לזכור את צבע הנחש ומראהו הכללי, אך למען ביטחונכם הימנעו מיצירת מגע איתו.

 

דבורים:
הדבורים שייכות למחלקת החרקים. הן פעילות במשך כל השנה, אולם העונה 'המועדת' יותר למפגש עימן הינו בחודשי האביב והקיץ: הפריחה בשיאה, אנו (ובעלי החיים שלנו) מבלים יותר זמן בחוץ, החלונות בבית פתוחים וכו'. תיאור המקרה דומה ברוב הפעמים:
הכלב רץ בשדה וחזר מיילל עם איזור נפוח, בד"כ באזור האף או השפתיים. במקרים אחרים הבעלים חזרו הביתה ומצאו את חיית המחמד בגינה או במרפסת כשאיבר בגופה נפוח, אדמומי ומגורה.
הדבר נפוץ לרוב באזור האף או השפתיים. לעיתים העקיצה היא בחלל הפה פנימה ונגרם בשל חתול או כלב שניסה לאכול את החרק הטורדני. אצל הדבורים רק הנקבה היא בעלת עוקץ.
העוקץ מצוי בקצה ביטנה ומכיל ארס, שהוא הגורם לתגובת המקומית החריפה. כשדבורה עוקצת בעל חיים ממחלקת היונקים, העוקץ נקרע אחרי העקיצה ביחד עם החלק האחורי של המעיים ונשאר תקוע בעור הנעקץ, דבר המוביל למותה של הדבורה. הסיבה לכך: העוקץ בנוי כמסור משונן ולכן כאשר הוא ננעץ בגוף אלסטי, דוגמת העור, הרקמה סוגרת סביבו ואין הוא יכול לצאת חזרה (זאת בניגוד למצב בו הדבורה עוקצת חרק אחר. במקרה כזה היא יכולה לשלוף את העוקץ ולהשתמש בו שוב ושוב). לאחר העקיצה בלוטות הארס ממשיכות להזריק ארס לרקמה הפגועה. זו הסיבה שמומלץ להוציא בזהירות את העוקץ ממקום העקיצה. המלצה זו תקפה בעיקר למצבי עקיצה של בני אדם. בבעלי חיים, בשל תגובתם הקופצנית, פעמים רבות העוקץ יוצא מעצמו.


סימנים קליניים:
בניגוד להכשת נחש, שם הסימנים בולטים מאוד וניתנים לאבחון בקלות יחסית, במקרה של עקיצות חרקים, ברוב המקרים, מדובר בתגובה מתונה יותר. מאפייניה: נפיחות של אזור העקיצה ושל האברים השכנים, אדמומיות, כאב, האזור חם למגע (אלו הם למעשה מאפייניו של כל תהליך דלקתי). במידה ומדובר בבעל חיים רגיש תתכן גם תגובה אלרגית סוערת, שתגרום לכל הסימנים הללו להיות חמורים יותר.
במקרים פחות שכיחים יתכנו גם סימנים נשימתיים, ריור רב, הופעת פריחה או גבשושיות על גבי העור ועוד. חומרת הסימנים הינה נגזרת של מקום העקיצה, גודל בעל החיים ורגישות הפרט שנעקץ.


טיפול:
עקיצות דבורים אינן מסכנות חיים, בדרך כלל, אולם כואבות מאוד ועלולות לגרום לתהליך אלרגי שעלול להחמיר, ועל כן מומלץ להגיע לוטרינר בהקדם. עד להגעה אפשר וכדאי לקרר את אזור העקיצה באמצעות מטלית קרה או קוביות קרח. במרפאה יבדוק הוטרינר את בעל החיים ויתן לו מספר זריקות שיעודן למנוע את התהליך האלרגי ולהקל על סימניו (בד"כ סטרואידים ו/או אנטיהיסטמינים).
לעיתים יהיה צורך בהמשך טיפול בבית בכדורים תואמים.

 

עקרבים:
עקרבים שייכים למחלקת העכבישניים. בארץ נמצאים 21 מיני עקרבים, מתוכם רק חמישה מינים מהווים סכנה לבני האדם ולבעלי החיים. העקרב הצהוב הוא המסוכן מבין עקרבי הארץ, ואחד המסוכנים בעולם. נפוץ בכל הארץ ועקיצתו עלולה להיות קטלנית. העקרבים שוכנים בדרך כלל תחת אבנים ועלולים לעקוץ בכל פעם שמנוחתם מופרת. לארס העקרבים פעילות ישירה הפוגעת במערכת העצבים.


באופן כללי סימני עקיצת העקרב יהיו זהים לסימני עקיצה מבעל חיים ארסי אחר, וגם במקרה זה יש חשיבות להגעה מהירה לוטרינר. קירור האזור יסייע בהפחתת הכאב והנפיחות ויכול לסייע בהאטת פיזור הרעל ברקמה.


לסיכום: עקיצות והכשות הינן כואבות, ועלולות להיות מסכנות חיים ועל כן, בכל מקרה של נפיחות אקוטית, סימנים עוריים, חוסר שקט של בעל החיים וכו מומלץ ליצור קשר בהקדם עם הוטרינר.